פשעי ישראל
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 970
פשעי ישראל
מדינת ישראל היא ארגון פוליטי פושע, הפוגע באזרחים שעליהם התחייב להגן עם הקמתה.
בפעולות שעושה מדינת ישראל נגד אזרחיה היא מפרה את זכויות האדם שלהם ופוגעת גם במסורת ישראל, שעל שמירתה התחייבה עם הקמתה, כשהכריזה על עצמה במגילת העצמאות כמדינת היהודים.
בתשובה על שאלת היסוד הפוליטית הנשאלת לגבי היחס בין היחיד למדינה ניתן לומר כי מדינת ישראל איננה רואה את עצמה כשייכת לאזרח אלא את האזרח כרכושה שלה ובאותה רוח אין היא רואה את עצמה, כראוי, כמשרת האזרח אלא כאדונו, והיא משעבדת אותו לשירותה ולצרכיה, על יסוד ההנחה שהיחיד נמוך במעמדו מהכלל.
לאורך זמן קיומה צברה מדינת ישראל מבחינה מוסרית קופה של שרצים – סכום גדול של פעולות שהמשותף להן הוא בגידה בערכי המוסר האנושיים תוך תמיכה גם בפשעים שנעשו בעולם כולו באמצעות עזרה למשטרים רעים ולארצות לא מוסריות המדכאים את נתיניהן.
במדיניות השלטון של מדינת ישראל גילתה היא לא פעם חוסר נאמנות כלפי אזרחיה, שותפיה וידידיה ולעומת זאת נכנעה ללחציהם של אויביה מבית ומחוץ והסכימה עימם על פשרות לא מוסריות שבהן הסגירה לידיהם משאבים, רכוש ונכסים ששייכים לבני העם (הן כיחידים והן כעם ישראל כולו) ללא זכות או סמכות לוותר עליהם.
פעולות לא מוסריות אלה, אשר ברובן ככולן מכוונות נגד עם ישראל וערכיו, ביצעה מדינת ישראל תוך שהיא משקרת לעולם ומציגה את עצמה באופן כוזב כמייצגת של ערכי העם היהודי.
מדינת ישראל יצרה בפעולותיה יחס בלתי סביר בין הרצוי למצוי, כאשר במקום מימוש האידיאלים המוסריים הראויים של העם מה שקיים בה הוא פשיעה רבה שנובעת מחינוך לקוי, ריכוזיות מדינית ששולטת בכל תחומי חייו של האזרח, וחוקי כפיה הפוגעים בזכויות האדם שלו. אלה כוללים גיוס חובה ומיסוי גבוה המנוגדים לזכויות האדם היסודיות של כל יחיד וכל קבוצה חברתית. באלה החלישה מדיניות השלטון בישראל את מצבה הבטחוני והמוסרי של החברה הישראלית וגם החריפה את המצב הכלכלי ואת בעיותיהם הכלכליות הפרטיות של אזרחי המדינה שחלק גדול מהם נדון בשל כך על ידה לדלות חומרית ולשפל רוחני.
במדיניות החוץ חטאה מדינת ישראל בכך שהוציאה משאבים רבים על מבצעים שיש בהם משום סיוע לאויב וחיזוקו, בין היתר באמצעות מכירה של נשק ותמיכה פוליטית במשטרים לא מוסריים.
לאחרונה הרבתה מערכת הבטחון של ישראל לפעול בחוסר אחריות כלפי אזרחיה הזקוקים להגנתה כאשר נקטה במדיניות של אי הגנה מספקת והפרה בכך הסכם של כבוד עם משלמי המסים שלה. אי המוסריות הפנימית שלה הגיעה לשיאים בפגיעה בזכויות האדם היסודיות של אזרחיה, כמו גירוש אזרחים מבתיהם, פגיעה בחופש התנועה והביטוי שלהם, והצגתם של שומרי מצוות היהדות כאנכרוניסטים ושל ושוחרי ערכי הלאום הישראלי כדוגלים בלאומנות פשיסטית.
בעובדות הנוגעות לפעולתה נגד ערכי מסורת ישראל הוציאה את עצמה הנהגת המדינה מכלל האפשרות להציג את עצמה באופן לגיטימי כנציגת העם היהודי בעולם. בפעולתה נגד זכויות האדם של אזרחי ישראל ביטלה המדינה את מעמדה שלה כמדינה נאורה ומתקדמת בעלת שלטון מוסכם ומקובל על אזרחיה שלה וערערה את היסוד המוסרי לקיומה. בכל אלה מובנית העובדה שמעל לכל מנעה התנהלותה הלא מוסרית של מדינת ישראל אפשרות של הגדרת תכלית עצמית כמדינה הממלאת את תנאי הצדק והמוסר בגלל הפרתם והונאת האזרח באמצעותם.
למותר לציין כי כל עוד נמשך מצב זה של דיכוי שלטוני ושל ניהול חברה באמצעות התערבות אלימה בחיי האזרח וכל עוד נמשכת הפגיעה באזרחי ישראל מלידה ועד שיבה ונמשך סבלם לא ניתן לטעון כי מדינת ישראל מחזיקה בסמכות, יציבות וזכויות של אומה מוסרית.