קרבנות המדינה

פרטים
עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
כניסות: 1054

קרבנות המדינה

על שיעבוד של כזב

אזרחי מדינת ישראל אינם בני אדם חופשיים. למעשה, בשל היותה של המדינה עריצות הפוגעת תדיר, באמצעות חקיקה, בזכויות האדם של אזרחיה, אין אלה אלא אסירים בארצם. אלא שהשיעבוד שבאמצעותו מנהלת ישראל את חייהם של עבדיה מזה למעלה מ60 שנה הוא מיוחד במינו בעולם, שכן מדובר בדיכוי בעל אופי ייחודי המסב לאזרח הישראלי סבל רב. דבר זה נגרם הן בשל פגיעתו הישירה של השלטון באפשרות מימוש אושרו של האזרח והן בשל שיכנוע בני העם בכך שהם הנושאים באחריות למה שנעשה להם על ידי המדינה. בשל כך רבים הם אזרחי ישראל שבגלל פעולות השלטון מאז הקמת המדינה חיו, סבלו ועברו חיים קשים של אומללות ויאוש.

זו הסיבה שבגללה בתי הקברות בישראל מלאים באזרחים-קרבנות שירדו ביגון אל קברם, כשהם נושאים עימם תחושת צער נורא של חיים מוחמצים, שבהם דאגה המדינה למנוע מהם לא רק את האפשרות לזהות את הגורמים האמיתיים לסבלם אלא גם את יכולת הביטוי והמחאה נגד מקורות הפשעו. עובדה כפולת פנים זו היא תוצאה של הדיכוי המיוחד שהפעילה נגדם מדינת ישראל, אשר גרמה להם להאמין בכך שהסבל שאותו חוו בחייהם הוא תוצאה של מחדליהם הם, שהם האשמים בכל כשלון של מעשיהם ושהם הנושאים באחריות המוסרית לכל פגיעה או נזק שהיו מעורבים בו בחייהם.

לא רק שהמדינה היא הפושעת, האשמה והאחראית לסבלם של אזרחיה אלה, אלא שהיא אף הנושאת באשמה של הנחלת השקר, הכזב והאמונה הטפלה שקיימים בנפשם של אומללים אלה, אשר גורמים להם לראות את עצמם כבלתי מוסריים ולהאשים את עצמם בפגיעתו של השלטון בהם. יש בדבר זה כדי להביא את האמיצים, השפויים והמוסריים המעוניינים להקל על סבלם של האזרחים ולנקום את נקמת כבודם הפגוע, לשאוף לא רק לשחרר אותם מבית הכלא שבו הם שבויים בגוף אלא לפעול כדי לשבור את חומות בית הכלא של רוחם.

הדרך העיקרית שבה גורמת מדינת ישראל לאזרחיה מאז קומה לחוות אומללות, צער ויאוש לאורך כל חייהם היא חינוכם הכוזב להערכה עצמית ירודה, שלפיה הם הם האשמים בכשלונות הקיומיים שקיימים במציאות חייהם, בזמן שהמדינה היא זו שאיננה מאפשרת להם לנהל את חייהם באופן חופשי, כראוי לבני אדם. באמצעות השפעתה החינוכית השלילית של המדינה על תפיסת המציאות של אזרחיה היא יוצרת ברוחם, באמצעות כזבים, שקרים והטעיות, תפיסת מציאות מעוותת, הגורמת להם להבין באופן מוטעה את המציאות.

הטעייה זו באמצעות מנגנוני השליטה הרוחנית של הממשל, הכוללים את החינוך, התקשורת וההסברה הפוליטיים באופיים, מניחה תשתית להתפתחות חוסר מוסריות מצידם, המתבססת על הערכה עצמית ירודה של אדם, המאמין שהוא האשם במגבלות שמטיל הממשל על חייו. היפוך כוזב זה של הטלת אשמה על האזרח במקום על השלטון הפוגע בו איננו מקרי אלא מתוכנן לפרטים. זוהי מגמה המכירה בכך שיציבות מעמדו של השלטון עולה בקנה אחד עם הכרתו של האזרח בהיותו של שלטון זה מועיל לו, ולפיכך נעשה הדבר בהתאמה לשאיפת השלטון הלא מוסרי לגרום לנשלטים הנפגעים על ידו להאמין בכך שהם הלא מוסריים ושהוא, האשם בסבלם, ראוי לאהבה ולכבוד על "תרומתו" להם.

בהקשר זה תתבטא הצלחתם של משחררי האזרח הישראלי בהסטת מיקודו מן השקר השלטוני אל האמת – בהסבת תשומת ליבם של הישראלים הסובלים לכך שסבלם נובע מעובדת היותם קרבנותיו של הממשל ושהוא, הממשל, הוא הפושע שבגללו אין האזרח הישראלי מצליח לזקוף את קומתו כאדם בעל כבוד עצמי. מבחינה זו יהיה ערך רב למאבק שיצליח לגרום לאדם זה למיקוד מחודש במציאות, אשר יגרום להם להבין כי כשבויים בידי שלטון עריץ אין הם האשמים בחיי הסבל הקשה שבהם הם נתונים ושלמעשה הם בני אדם מוסריים שזכויותיהם הופקעו מהם על ידי שלטון לא מוסרי.

מיקוד זה יהווה היפוכה של האמונה שאליה כוונו בני אדם אלה, שהארץ הזאת מלאה בהם, בכך שעליהם לראות את חייהם ככשלון ואת המדינה כמי שבזכותה הם מתקיימים. מיקוד זה יביא אותם להכרה בכך שהם אינם אשמים במה שקרה להם בחייהם, ושהם קרבנות לפשע כה נתעב ושפל, שלא הסתפק בפגיעה חומרית וגופנית בהם והיה חייב - לצרכיו ומטרותיו שלו - להביאם לחוש את הסבל שחש אדם המאמין בכך שהוא זה שאשם באומללותו. תחושת אשמה עצמית מסוג זה מביאה את היחיד לראות את עצמו כאשם גם בפגיעה בבני המשפחה שלו, שלהם הוא דואג, ובהתאמה לכך להכאה על חטא.

חוסר יכולתו של האזרח הישראלי להבין שתחושת אשמה זו על אחריותו-כביכול לפגיעה זו היא ביטוי של פשע שלטוני ישיר המבוצע נגדו היא תוצאת מדיניות הממשל בתחום החינוך. במדינת ישראל עובר כל אזרח מסלול יסורים רב מכשולים הכולל קשיי קיום הנובעים מצמצום אפשרויות החופש שלו, מהמיסוי הכבד המוטל עליו ומהצרת צעדיו על ידי רשויות השלטון בכל תחומי חייו. למנהלי מדיניות הממשל יש, כנראה, ענין למנוע מהאזרח מלהאשים את הממשל בסבלו ולפיכך הם אינם מאפשרים לו במערכת החינוך שלהם ללמוד אודות חופש או על זכויות האדם, שכן הם מודעים לכך שידע מסוג זה יערער את מעמדם ויפגע בו.

כפי שבעליה של בהמת משא יודע שככל שתהיה בריאה יותר תועיל לו יותר, גם בתרבויות העבדים של העולם העתיק הבינו השליטים כי ככל שאיכותו הרוחנית של העבד גבוהה יותר יזכו הם לשירות טוב. אך בישראל, הנשלטת על ידי חומרניות רדודה, מאמינים שליטי העם כי האדם אינו אלא מכונה. בהתאם לכך אין הם מתייחסים לנתיניהם כאילו יש ברשותם רוח אנוש. בישראל קיים שילוב נדיר של מדינה מתקדמת מבחינה טכנולוגית והנהגה המנהלת את חיי אזרחיה, כדוגמת שכנותיה העריצות, ברמת פגיעה גסה ופרימיטיבית בזכויות היסוד שלהם. בשל כך, מאז קום המדינה, באמצעות שיעבודו הגופני והרוחני של האזרח, דוחפת היא אותו למצב של עבדות רוחנית גמורה.

נראה שדווקא בגלל היותו של העם היהודי בעל פוטנציאל גבוה במיוחד ביחס לעמים של המזרח התיכון – מה שיצר עוד לפני קום המדינה הסוציאליסטית אופוזיציות אלטרנטיביות לשלטון, כמו מסורת ישראל והרביזיוניזם - עמד הממשל הישראלי עוד בימיה הראשונים של המדינה על הצורך לתכנת את קרבנותיו למצב של אמונה עיוורת במדינה. תהליך תכנות זה, שנעשה לא רק כלפי פנים אלא גם כלפי העולם החיצון, הציג את ישראל באופן כוזב כמדינה של חירות, ובמקביל לכך דאג לדכא כל סימן של חירות אמיתית בבית העבדים הישראלי.

שליטתו הבלתי מוגבלת של השלטון בישראל ברוח האזרח היהודי-ישראלי הצליחה להביאו למצב שבו לא יוכל לממש את יכולותיו הנודעות של העם היהודי, שביסודן יכולת הביטוי. דבר זה גרם – וגורם עד ימינו – להצטברות גדולה של סיפורים אישיים של קרבנות השיטה הישראלית, שהמאפיין המשותף לכולם הוא חיים חסרים, שבהם אין הם יכולים לממש את אושרם מסיבות שנובעות מן הדרך שבה מנהלה מדינת ישראל את חייהם תוך חדירה אלימה.

ביותר מדרך אחת הביאה מדינת ישראל את אזרחיה למצבם של בני אדם אשר אינם יכולים לבטא את סבלם על מה שנעשה להם, כשבנושא זה משלימה מערכת החינוך של המדינה את דיכויו הפוליטי של היהודי. היא עשתה זאת בדרך הבאה: רבים מאזרחיה – ובמיוחד אלה שבאו מרחוק, פליטים וקרבנות של דיכוי אנטישמי בארצות זרות, כשהם פגועים, תשושים ומבוגרים מכדי להתמודד עם אתגרי ישראל החדשה – לא הצליחו להתמודד עם הקשיים שהעמידה בפניהם המדינה, כשהציגה לפניהם, כתנאים לקיומם, תביעות ביורוקרטיות שלטוניות שלא היו מסוגלים לעמוד בהן. את האחרים, שנולדו בה, טענה במידע שקרי בהיקף כזה שדן אותו לבורות של חיים שלמים לגבי היסודות הרעיוניים וההסטוריה העובדתית הקיימים ביסוד החברה בישראל.

הכזב המקיף ביותר שבאמצעותו כבלה המדינה את אזרחיה הוא הצגתם של מכשולי הקיום הרבים שניצבים בפני המדינה והעם כאילו הם הכרח המציאות, תוך הסתרת אחריות השלטון לנזקים שנגרמים על ידו לחיי אזרחיו. בהקשר זה ניצלו ממשלות ישראל את עובדת קיומן של הבעיות האובייקטיביות של המצב הבטחוני והמאבק של אויבי ישראל מחוץ, כדי לשכנע את אזרחי המדינה שגם כל הבעיות הנובעות מפגיעת המדינה בזכויותיו גם הן תוצר של הכרח.

בעיותיה הבטחוניות של מדינת ישראל הן שהיו התירוץ שהצליח, במשך כל שנות קיומה של המדינה, לשמור את קרבנותיה ממוקדים באמונה שהמדינה פועלת לטובתם ולפיכך גם מתנגדים אינטואיטיבית, על יסוד הרעיון של "הכרת הטוב", לכל רעיון של פגיעה בסוהרי חייהם. דבר זה הושלם על ידי "האח הגדול" מתוצרת ישראת שניצל את המסגרות החינוכיות שהקים למטרה זו כדי לשמור על כך שמבחינה רוחנית לא יתאפשר לנתונים תחת שליטתו להגיע למצב של התמודדות ראויה עם הקשיים שהעמיד לפניהם.

כך, במלחמת הדיכוי שהפעיל הממשל הישראלי נגד אזרחיו, הושלכו רבים מהם, למשך כל ימי חייהם, לזירה שבה נוצל כוחם, נבזזו מהם פירות מאמציהם, עמל חייהם ירד לטמיון והם נושלו כמעט מכל מה שהשיגו מבלי לדעת כי נפלו קרבן למזימה אכזרית ומבלי להבין מי עומד מאחוריה. בשל חוסר זה נמנעה מאסירי העולם האומללים הללו של החמס הישראלי הידיעה שלא הם האשמים במה שנראה להם ככשלונם הפרטי בניהול חייהם – שלא הם האחראים להתדרדרות המוסרית של החברה הישראלית, שמתרחשת סביבם כל העת – וששיתוקם, בורותם וחוסר יכולתם להבין, לבטא ולתקן את הדבר הם חלק מדיכויים על ידי מנגנוני השליטה של המדינה, אשר פגעו בגופם והשחיתו את רוחם.

כך הביא השיעבוד הכוזב להפקעת המדינה מאזרחיה הן את היכולת לנהל את חייהם כבני אדם חופשיים והן למצב של אומללות גדולה. קרבנות אלימות המדינה נפגעו ממנה בגוף ובנפש גם יחד, כאשר בצד מה שנטל מהם השלטון תוך ביזת משאביהם, דאג הוא גם לכך שלא יוכלו אף לראות את עצמם כראויים לכבוד עצמי עד כדי להשיג את האושר שלו הם ראויים כבני אדם.

 

נתונים נוספים