בין צדק לצדקה
- פרטים
- עידכון אחרון ב-חמישי, 22 נובמבר 2012 11:38
- כניסות: 1097
בין צדק לצדקה
על טבע הבגידה השלטונית
אחד מתנאי היסוד החשובים בחברה צודקת הוא שמירה ללא סייג על זכויות האדם של בניה, שהן הביטוי הישיר של טבעם האנושי. מילויו של תנאי זה מתאפשר על ידי קיומו של מנהל אשר משרת את צרכי האזרחים באמצעות הגשת שירותים הממומנים באמצעות משאביהם. בהקשר זה מחוייבים בניה של מדינה לזכור כי גם הממשל, תהיה צורת עבודתו המסויימת אשר תהיה, איננו אלא אחד מהשירותים שאותם מעניקים חלק מאזרחיה לחלק האחר, כרכיב בפעילות הכלכלית הרגילה, ואין ברשותם של שום אדם או קבוצה בחברה כל עדיפות עקרונית על פניהם.
משמעותו המעשית של דבר זה היא תביעה מכל יחיד במדינה חופשית – כולל אנשי מנהל, שלטון והנהגה – להכיר בכך ששלטון נאות איננו מעניק לאיש השלטון זכות כלשהי לחדירה לחייו של אדם אחר או להתערבות בעניניו באופן המשבש את היחסים הפרטיים והאישיים הקיימים בין האדם לעצמו, כלומר בין שאיפותיו בכוח ליישומן בפועל. בענין זה אל לאיש לשכוח את ההבדל בין מעשים של צדק וצדקה; בהקשר זה, שומה על מעשי הצדקה המתקיימים בחברה להיות צודקים כמו כל מעשה אנושי – ולהוות חלק מהפעולות שבאמצעותן מממש אדם את ערכיו, כמו כל מימוש אחר.
מבחינה עקרונית כל אדם יחיד שואף לממש את ערכיו בפעולותיו הכלכליות, ואין רווחיותו בתחומי החומר שונה מבחינה עקרונית ומוסרית מהרווח שהוא משיג בתחומי הרוח. דבר זה נכון הן לגבי הפעולות שבאמצעותן מפרנס אדם את בני משפחתו והן ביחס לפעולות שבאמצעותן הוא תומך בעמיתיו החלשים; אלה האחרונים יכולים להיות בני משפחתו שתששו מעומס החיים ועמלם או בני עמו שנמצאים בקשיים קיומיים.
כל סוג של סיוע שהיחיד היצרני מוצא לנכון לתמוך באמצעותו בבני חברתו יכול להיות חלק מפעולה צודקת שבאמצעותה מחליט האדם היצרני לממש את ערכיו המוסריים – כל עוד הוא עושה זאת מבחירתו החופשית ומען הערכים שבהם הוא מאמין. בחברה אנושית מוסרית חופשי כל אדם לסחור עם עמיתיו תוך קביעה עצמית של מידת הרווח שקיים בכל עסקה – ומקורותיו של רווח זה. בהקשר זה יש טעות קשה במחשבה שאיש הממשלה הוא בעל זכויות מיוחדות ביחס לאזרח אחר לדעת את ההשקעה הנבונה בצדקה יותר מבכל תחום חיים אחר.
איש הממשל איננו ניחן ביכולת מיוחדת של מתן סיוע לבני אדם שנזקקים לסיוע מעבר ליכולת שיש לו כבעל מקצוע בתוקף יכולתו להגיש לציבור שירותים מקצועיים, כפי שעושה כל מנהל בכל חברה – ועליו לציית לאלה שאותם הוא משרת בעבודתו. מבחינה זו יד לזכור כי גם משרתי הציבור כפופים לחוקים הכלליים של העסקת משרתים – כולל עמידה בתנאי השירות שכשלון ביישומם עלול לגרום למשרת כזה – ויהיה מעמדו רם ככל שיהיה – להיות מפוטר.
השימוש שעושה המדינה בכספי האזרחים חייב להיות מוגבל בתנאי יסוד חמורים המאשרים את היותו של שימוש זה מוסרי, ובעיקר את היות כל המהלך של גביית המשאבים כפוף לרצונם של אזרחי המדינה, החל מדרך הוצאתו מהם והמשך בכל פעולה הנעשית באמצעותו עד ליישום ההוצאה ברכישת הערכים המסויימים שנעשה על ידה. על ערכים אלה לעלות בקנה אחד עם ערכיהם של משלמי המסים ואל להם לחרוג מכך. מבחינה זו הפגיעה שנגרמת לאזרח הממוסה נגד רצונו והסכמתו איננה רק זו הנגרמת לו ישירות על ידי מה שנלקח ממנו אלא גם זו הנגרמת לו בשל השימוש הבלתי מוסכם עליו שנעשה במשאביו. הקשר זה הוא, לעתים, גרוע הרבה יותר; במיוחד כאשר משאביו משמשים את המדינה לפעולות המנוגדות לערכיו של היחיד, נמצא הוא מגוייס דרך פרי עבודתו לשתף פעולה עם דברים המנוגדים לאמונתו, ואז מתדרדר הדבר להפיכתו לבוגד בעצמיותו.
בגידה זו מתחוללת בעצם הפיכת פרי עמלו של האזרח למה שמממן ערך שאין הוא מסכים עימו מבחינה מוסרית. במקרה של מדינת ישראל במיוחד, כאשר כספי המסים שלה, שאינם אלא פרי עמלם של אזרחיה, מומרים לפגיעה קשה בזכויות האדם באשר הן – החל מפעולה ישירה של פגיעה בזכויותיהם של משלמי המסים שלה, אשר משאביהם נלקחים מהם מבלי שתכובד זכותם לביקורת, המשך בפעולות שבהן מסייעת המדינה לחברות זרות, רחוקות ולא מוסריות, וכלה במימון כל שימוש שבו חורגת המדינה מתוקף סמכותה ומכוונת אותו נגד בני אדם מוסריים וחפים מפשע, כמו עקירת ישובים חוקית ובלתי מוסרית שהיא יוזמת.
סוג זה של יישומים משאביים, הנעשה בכספיו של משלם המסים על ידי המדינה שבה הוא חי אינו אלא צורה של בגידה עקרונית בערכיו, המהווה גם, בתוקף הבטחותיו של הממשל אם וכאשר זה מפר את הבטחותיו אלה, מרמה ברורה, התובעת מהמבצע אותה לשלם על פשעו.
כל סוגי המימושים הרמאיים הללו, שבהם טוענת המדינה אל מול אזרחיה כי היא מעניקה בכך צדקה לרבים מבני העם, שומרים על אי מוסריותם בשל היותה של כל צדקה, מוצדקת ככל שתהיה על ידי הפושע הטוען לה, אסורה בכפיה ואין הצדק מרשה להפקיע משאבים למענה.