הפיצול חומר-רוח בנצרות
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 1204
הפיצול חומר-רוח בנצרות
או: יסודות המטריאליזם
מכיוון שהנצרות הצהירה, פילוסופית ומעשית, על דחייתו של העולם הזה – היא בהכרח הזמינה על עצמה ועל מאמיניה פיצול אישיות הכרחי שנובע מהצורך לפעול בעולם הזה פעולה מעשית המנוגדת לו.
היחס בין מוסר לעושר היה אחד הויכוחים העיקריים שנתגלעו בנצרות מימיה הראשונים. בכדי להפיץ את הרעיון הנוצרי בעולם היתה הכנסייה חייבת לציית לחוקיו ולצבור עושר בכדי שיהיה לה הכוח להגשים את מטרותיה.
כאשר מישהו מעוניין להגשים מטרה בתחום מסויים הוא אינו יכול לעשות זאת מחוץ לתחום הזה. אין אפשרות לגעת מבלי להיות נוגע או להיות מחוץ למה שאתה רואה, שומע או מבין. בכל תחום שבו רוצים לפעול, יש להיות. הנסיון של הנצרות לנתק את עצמה מן העולם הזה עלה לה בפיצול שאליו דנה את מאמיניה מאז ועד היום: ניגוד בין האידיאלי לבין מה שיש במציאות, בין המחשבה לבין החושים וכו'
הנצרות דנה את מאמיניה לפיצול מתמיד בין מה שיש לבין מה שראוי שיהיה בכך שהוקיעה את היש ובירכה את מה שראוי שיהיה תוך כדי נתקו מן היש.
הראוי שיהיה הוא חסר משמעות מבלעדי היש - תרגיל - וכל נסיון לבנות את הראוי שיהיה מבלי להתייחס אל היש אינו יכול לעמוד כי הוא יהיה חסר משמעות (משמעות מושג המשמעות היא התייחסות למשהו שקיים, משמעות = משמע). ללא היש לא ניתן להבין את מה שראוי שיהיה.
אי האפשרות להבנה, שהיא הכרחית לצורך פעולת היחיד הרציונלי איננה דבר הכרחי בחברה שאינה מכבדת את היחיד או את הרציונליות. אדם יכול לבחור בחיי אדם או בחיי חיה - שניהם כלולים באפשרויותיו המעשיות. חברת בני אדם שמתנהגים כמו חיות נשענת על מינימום ידע התאמה למציאות הקיים גם אצל בעלי חיים.
ידע זה איננו מושגי ואין הוא מאפשר תנועה מן הקונקרטי למופשט. כנראה שנזקו של הידע הזה גדול במיוחד כשהאדם מפעיל אותו כידע יחיד אודות המציאות: אז הדבר מביא את כל הידע המושגי לרמה קונקרטית.
התוצאות כנראה הן שתיים יסודיות: הידע המושגי מופעל כידע קונקרטי מתוך בורות ולכן קיימים כל הליקויים בשימוש במושגים ובבורות לגביהם בחיים ובפילוסופיה כל המופשט נתפש כקונקרטי ואיננו מאפשר לאדם להחזיק בהפשטות מלאות. כלומר: מושג נתפש לא כעיקרון שמספר אינסופי של מסויימים התייחס, מתייחס ויתייחס אליו - אלא כאל מהות מסויימת במציאות שנושאת מאפיין חמרי - כלומר: סופיות.
לכן עולם הנצרות הוא עולם של מהויות מסוימות וכך הוא גם עם מושגי הרוח (מסויים נובע מסיום, כלומר דבר מוגבל, שיש לו גבולות). מכאן קצרה הדרך להבין את המהויות כחומריות ואת העולם כולו כמהות חומרית.
זוהי, למעשה, התשתית שעליה מונח הפיצול הנוצרי בין חומר לרוח, המאפשר לראות את כל הקיים כחומרי = מטריאליזם, שהוא הגישה הרואה את כל הישויות הקיימות כחומריות.
במובן זה הנצרות מהווה את יסוד הגישה המטריאליסטית. בו בזמן את ערש הסכיזופרניה של האדם בן זמננו, הרואה ניגוד בין חומר לרוח ומבין את הרוחניות כביטוי של חומריות.