מקום אי הידיעה בנצרות

 

מקום אי הידיעה בנצרות

מעניין לשים לב לכך שהצד המשלים של מטבע הפקפוק ביכולת האדם לדעת הוא הלגלוג על אלה ש"חושבים שהם יודעים הכל". מכיוון ששניהם מוצאם בנצרות, אשר מאמצת את ה"מי אני ומה אני שאדע את מסתרי כוונות האל?", יוצר הדבר שיתוק מקדים של כל מגמת מחקר ובירור במסורת הדתית הנוצרית.

דבר זה קשור למגמה הנודעת בתרבותנו, אשר מחד מוקיעה מראש – לרוב דרך ביטול ולגלוג בלתי מנומקים – את מי ש"חושב שהוא יודע הכל" בפרט ואת האפשרות להחזיק בידע אובייקטיבי, נכון ומוחלט באופן מלא בכלל, ומאידך, כמעט באותה נשימה, משוכנעת בצדקתה העצמית, כולל בצדקת עצם הטענה שלא ניתן לדעת (מבלי לשים לב כלל לעצם הסתירה שיש בידיעה וודאית לגבי אי קיומה של וודאות).

מעניין, בהקשר זה, היכן מקום הרחמים על הטועים – שלא לדבר על העזרה להם ותיקון דרכיהם. כנראה שהם נבלעים בלגלוג או, גרוע יותר, עולים השמימה בלהבות שבהן שורפים את אלה שחושבים שהם יודעים, אך אינם יודעים את כוונותיהם של אנשי הדת.

כך או כך לאלה שמצהירים על עצמם כמי שאינם יודעים אין מושג ברור על כוונות האל הנוצרי, על אף שהם משוכנעים בכך שיש תפקיד לשריפה בגיהנום שלאחר המוות. לראיה: יישומם לאורך ההסטוריה של הנוצרים את שריפת הלא-מסכימים עימם עוד בחייהם.

נתונים נוספים