חיים במחתרת

חיים במחתרת

המחתרת המטפיסית/פסיכולוגית

האדם הנוצרי חי במחתרת, כי הוא איננו מאפשר לעצמו לממש את רצונותיו האמיתיים בפעולה או באמירה.

זו עובדה שהאתיקה הנוצרית, המכריזה מלחמה על נטיות הטבע ויוצאת נגד המציאות המעשית, איננה ניתנת ליישום ואיננה תואמת (בלשון המעטה) את המציאות.

זו עובדה שהעמים הנוצריים אינם יכולים לחיות ללא החזקה מוצהרת בעקרונות האתיקה הנוצרית כעקרונות המדריכים את חייהם.

שתי עובדות אלה, הנמצאות בסתירה רעיונית, יוצרות סתירה בחיי הנוצרי, כי הן מביאות אותו למצב שבו הוא צריך להחליט על המידה שבה יישם את מה שהורס את הקשר שלו עם המציאות, כלומר את חייו.

לפיכך, התפיסה המוסרית של הנצרות, אם תיושם, תביא שואה על מיישמיה. זה שיתן את לחיו השניה לאויבו, יחוןסל בקרב. זה שיחיה שלא למען עצמו, יאבד את נקודת הייחוס לכל ערך, כולל ערך האחר/ים. זה שינסה לדחות את השכל כמכשיר להתמודדות עם המציאות, ייצר בעצמו פיצול שבו הפעולה איננה תואמת את המלה, על כל ההשלכות של הדבר לחיים המעשיים.

דבר זה הביא לכך שהעולם הנוצרי מיוסד כולו על שניות בלתי שלמה של מערכת כפולה של מוסר: אחת בדיבור ואחת במעשה.

בעולם הנוצרי מקובל שבני האדם לא מספרים על מה שהם עושים ועושים רבות בלי לדבר ואף מבלי לספר לעצמך ו/או להסביר לאלה הקרובים אליך.

התוצאה הסופית של הדבר היא: שמה שמתחיל במניעי הסתרה פוליטיים הופך, באמצעות ההרגל מגיל צעיר ביותר, לטבע הכרתי ונפשי. זהו מצבו הנפשי הקבוע של האדם הנוצרי, החי במחתרת מטפיסית, תוך חווייה סכיזופרנית שמגיל מסויים כבר איננה ניתנת לשליטה.

מבלי משים חי האדם הנוצרי כך שאין הוא מעז לקרוא לדברים בשמם, כשאין הוא חש שהוא יכול להצהיר על רצונותיו האמיתיים ועל מאווייו בתחומים שונים – במיוחד כשאלה מתבטאים בשאיפות לרווחים אישיים, פרטיים, יחידאיים.

את כל אלה לומד הנוצרי להסוות בדרכים שונות, מחתרתיות ובכך הוא מקבע לתמיד מצב של אומללות מתמדת, שאותה הוא רואה כשגרת חיים.

נתונים נוספים