המנומס

 

המנומס

היה היה אדם מנומס. הוא היה מאד מאד מנומס; הוא היה עושה ממש הכל כדי שלא לפגוע באנשים, אך פעמים רבות היה אפילו מקריב את האמת כדי שלא לגרום לאנשים צער.

פעם ביקרה אצלו דודתו הזקנה, והיא הביאה לו במתנה כד חימר שקנתה ביריד. כד החימר היה מכוער וגס ולא מצא חן בעיני האיש, אך הוא לא רצה לפגוע ברגשותיה של הדודה והוא אמר: "איזה יופי!"

הדודה אמרה: "אתה אוהב את הכד? יופי. לא הייתי בטוחה שהוא לטעמך."

"איך את מעלה בדעתך דבר כזה?" אמר המנומס "הרי זה אחד הדברים היפים ביותר שראיתי אי פעם. תודה לך על המתנה הנהדרת!"

וכך, על אף שלא אהב את המתנה, קיבל אותה וגרם נחת רוח לדודתו.

חודש לאחר מכן ביקר אותו קרוב משפחה אחר, ששב מטיול בחו"ל. האיש הביא לו כד חימר ענקי: "אל תשאל כמה זמן חיפשתי עד שמצאתי לך את הכד הזה, אך הדודה אמרה שאתה משתגע על הדברים האלה והחלטתי שלא לאכזב אותך".

בחדשים ובשנים שבאו התפשטה בין בני משפחתו וחברתו של המנומס הידיעה כי הוא אוהב כדי חימר והם לא חסכו מכספם ומזמנם כדי להביא לו, בכל פעם שביקרו אצלו, כד חימר. כך קרה שביתו הלך והתמלא בכדי חימר רבים, וככל שגדל מספר הכדים, היו בני האדם שבאו לבקרו משוכנעים יותר באהבתו לכדי החימר, ומביאים לו עוד כדים. בשל גדילתו של אוסף הכדים שלו התפרסם האיש כחובב כדים מדופלם וכבר-סמכא בנושא הכדים - וכדי חימר שונים ומשונים, מהם קטנטנים ומהם ענקיים החלו להגיע אליו מכל רחבי העולם.

החל האיש המנומס, שלפני כן לא אהב את הכדים, לשנוא אותם שנאה עזה, ולחוש גם טינה כלפי אלה שהביאו לו את המתנות. בשל כך שנאלץ לקבל את המתנות בהעמידו פני שמח, מצא את עצמו מרמה שוב ושוב, עד כי חייו נתמלאו לא רק בכדים אלא גם במרמה ובכחש.

לילה אחד חלם האיש המנומס כי הוא נתון בתוך כד ענקי ומסביבו מרקד ומקפץ המון עצום של כדים בעלי עיניים גדולות וצחקניות, כשהם מפיקים מתוך לועם קולות צחוק וזדון משונים. כשהתעורר החליט האיש לעשות מעשה: הוא שלח מכתבים לכל מכריו ובהם הודיע כי אוסף כדי החימר שלו הושלם וכי אין לו צורך בשום כדים נוספים. גל התרומות והמתנות פסק.

תרם גיבור סיפורנו את אוסף כדי החימר שלו, שהתפרסם בינתיים, למוזיאון המקומי, ומאז הוא מהווה מקור משיכה קבוע לתיירים מנומסים, שבכל פעם ששואלים אותם אם הם אוהבים כדי חימר מכוערים הם אומרים "בודאי".

ומאז חי האיש המנומס בשלוה ושקט, כשהוא ממשיך להיות מנומס אך איננו מרשה לעצמו לזנוח את האמת.

נתונים נוספים