השריפה

פרטים
עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
כניסות: 830

 

השריפה

בביתי פרצה שריפה.

התקשרתי למכבי האש והודעתי על כך. "הענין יטופל מיידית" נאמר לי.

אחרי שעה, כשהאש כילתה כרבע מביתי, התקשרתי לברר מדוע אין מכבי האש מגיעים.

"אדוני, אמרנו לך שהענין בטיפול." אמר לי מפקד התחנה באי נחת ניכרת.

"אבל ביתי עולה בלהבות!" צעקתי.

"האם אדוני כבאי אש מקצועי?" שאל אותי האיש – ומבלי לחכות לתשובה, אמר: "אנא הנח לאנשי המקצוע לעשות את עבודתם; הם מבינים בזה יותר ממך." וסגר את הקו.

האש הלכה וגברה והתקרבה אל בני משפחתי, שהיו לכודים בקומה העליונה של הבית.

"אין מה לדאוג!" צעקתי אליהם. "דיברתי עם מנהל תחנת הכיבוי והוא הבטיח שהענין בטיפול!"

"אבל אנחנו הולכים ונחנקים!" צעקו ילדי.

"אתם אינכם מבינים בזה." הרגעתי אותם "תנו אמון במומחים. אם הם אומרים שהם יודעים, זה אומר שהם יודעים."

כשילדי התחילו לחוש את הלהבות על פניהם, והעזרה עדיין לא באה. לא יכולתי להתאפק יותר. התקשרתי למפקד תחנת הכיבוי.

"זה עוד פעם אתה" נאנח "נודניק!"

"אם לא תבואו תוך שעתיים" איימתי "אני אתחיל לכבות את האש לבדי!

"אסור לך לקחת את החוק לידיים!" התרה בי האיש "הריני להזהירך כי כל פעולה לא חוקית

שבה תנקוט עלולה להביאנו לנקוט בהליכים חמורים נגדך!"

"אבל אשתי והילדים!" בכיתי בדמעות "מה לעשות?"

"תפסיק לחשוב על עצמך! הילדים שלי! האשה שלי! הבית שלי! – כל הזמן שלי, שלי ושלי!" – גער בי האיש. "עלינו להיות שומרי חוק. חוק, חוק ורק חוק - תמיד לשמור חוק!" – תבע האיש – "אחרת אתה מסכן את כל המדינה, העם, האנושות ועתיד ילדי העולם כולו, אגואיסט אחד!"

אז התחלתי להשתולל. שמו אותי במוסד ויותר אינני זוכר כלום.

נתונים נוספים