הטוב הוא כל מה שטוב לאדם ולעולמו

ירושת ארבע המלים

• | הדפסה |

פרטים

עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37

כניסות: 838

ירושת ארבע המלים

הוא היה בן למשפחה שהיו בה עוני ואהבה לרוב.

כשהיה בן שבע שנים חלה אביו במחלה אנושה. נודע לו על כך רק משיחה בין הוריו אותה שמע בהסתר מאחורי קיר ביתם. זה היה יום אחרי שאביו לקח אותו לטיול ליד המזח.

הם התבוננו בשקיעה המפוארת ואביו הניח יד על כתפו של הילד ואמר לו: "החיים טובים. העולם יפה."

שבועות מספר לאחר מכן, כאשר אמו בכתה ליד הקבר והוא עמד עם אחיותיו, מבוייש קמעה בגלל האנשים הזרים שנכחו בטכס, זכר את המלים הללו, על הצליל המסויים והדרך המיוחדת שבה נאמרו מפי אדם שהתקרב לקץ הדרך: "החיים טובים. העולם יפה."

לא הרבה זמן מאוחר יותר הבין כי זו היתה הירושה שקיבל. והרבה זמן מאוחר יותר הוא הבין כי זו הירושה הגדולה ביותר שיכול אדם לקבל מאביו.

והוא אהב אותו על הנתינה הזו, כי הוא הבין כי זה היה הדבר הטוב ביותר והנכון ביותר.

הוא נהג לחזור על ארבע המלים הללו פעמים רבות. הם ליווהו מילדות ועד לבגרות, וככל שהרבה לאמרם הם הפכו לאמיתיות ומובנות יותר ויותר.

עד אשר הפכו לתפילה. זו היתה תפילתו וברכתו כאחד. זה היה רכושו המקודש.

הוא היה נלחם על המלים הללו כעל הקדוש ביותר והאנשים שהכירוהו למדו כי זו סיסמתו, וכי אסור להם לקחת אותה ממנו או לפגוע בה בדרך כלשהי. בעתות עצב או שמחה הוא היה אומר לעצמו ולאחרים: החיים טובים והעולם יפה.

הוא לימד זאת לאנשים שהכיר, לחש זאת באזני הנערה שאהב ואחר כך, בעבור הזמן, כשהיתה לאשתו ולאם ילדיו, הוא אמר זאת גם להם.

כשבא יומו ביקש, כדי להמשיך וללמד את האמת לכל מי שיגיעו לבקר את קברו, כי על מצבתו ייכתבו ארבע המלים הללו:

החיים טובים. העולם יפה.