דוד

 

דוד

הילד דוד השכים בתחושה חזקה של הכנה לקראת משהו טוב. בביה"ס, ידע, הגיע יומו של הפרק המעניין שבתנ"ך, שהוא וחבריו חיכו לו מזה זמן רב: דוד וגלית.

הקרב בין הענק הרע לנער הטוב היה תמיד חלק חי בעולמו. פעמים רבות צייר דוד בדמיונו את הנער הניצב אל מול הענק המשוריין ומשליך עליו את האבן שבידו.

אך הענין לא התפתח כמו שציפה. המורה, שכנראה היה קרוב משפחה של גליית, או לפחות קרוב רעיוני שלו, דווקא חשב על הצלת כבודו האבוד של בן משפחתו הקדום; השיעור לא נפתח טוב, כשהמורה אמר לכתה: "כולכם בודאי מכירים את הסיפור על דוד וגליית. אך יש לי לספר לכם היום משהו שאתם לא יודעים בקשר אליו. אז ככה: מחקרים חדשים שנעשו לאחרונה הוכיחו שהסיפור כפי שהכרנו עד היום הוא חסר בסיס עובדתי אמיתי.

וכך המשיך המורה והסביר שמקורו של הסיפור מפוקפק ביותר וכי היה מחקר מדעי שהוכיח שלא רק שדוד לא היה קיים, אלא שהוא היה בכלל ענק וגליית האמיתי היה בעצם אדם חלש וחולה. מחקרים מדעיים אחרים – הסביר המורה – הראו כי יתכן שגליית היה גמד שהותקף בגסות על ידי דויד הענק ורק בכדי לסבר את פני הדברים, בשל חשש פוליטי, נכתב הסיפור כפי שהוא מוכר.

בסופו של אותו יום הוזמן אביו של הילד דוד לביה"ס. המנהלת הזמינה אותו ודיברה עימו בחומרה. דוד, הסתבר, זרק אבן על המורה ולמורה נגרם זעזוע מוח קשה. דוד, שהשתמש בקלע, סירב להתנצל וחזר ואמר שהוכיח את הנקודה...

נתונים נוספים