בין הרג לרצח

פרטים
עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
כניסות: 1481

 

ב י ן ה ר ג ל ר צ ח

 

רצח הוא פעולה לא מוסרית, הרג לא - ובמיוחד כשמדובר בהרג של רוצח, שהיא פעולה מוסרית ביותר, במיוחד אם הדבר נעשה כמניעת רצח. פעולת הרג, בהקשר זה, היא ההיפך לפעולת רצח.

לא מדובר בדקדוקי עניות לשמם – לא במשחק מלים, בדקות הגדרה "מקצועי" או בחידוד לשוני המצריך מומחיות מיוחדת, אלא בהבדל בין המוסרי ללא מוסרי, הנמצא ביסוד חיינו.

ההבדל בין רצח להריגה הוא ההבדל בין פשע לבין הגנה מפניו; הבדל זה מובנה בלשון העברית מקדמת דנא: בתורה נאמר "לא תרצח" ומשה הורג את המצרי, לא רוצח אותו. מכך, משה איננו רוצח. ההבדל המילולי הוא גם ההבדל העקרוני.

ובכל זאת, כשנשמעה בציבור הקריאה להרוג את ערפאת, האשימו את אלה שביצעוה בכך שקראו לרצח, וחזרו על טעות זו פעמים כה רבות באמצעי התקשורת, עד שכל אדם ישר יכול היה לפקפק בהיות דבר זה טעות תמימה...

מקרי? מוטעה?

לא ולא – ובמיוחד לא אם במקביל לכך שקוראים להריגה רצח, קוראים לרצח בשמות אחרים.

זו עובדה עכשווית שלא תישכח בעתיד, כי בימים אלה, שבהם מתבצעים מעשי רצח מדי יום, ושבהם ידוע לכל מי בדיוק הם הרוצחים המבצעים ומי הם שולחיהם, הרוצחים המתכננים, ניצבים אנו מול חזית אוייב מאוחדת שבה חוברים מדינאי ישראל, המתנגדים להם ואנשי אמצעי התקשורת "שלנו", לאויבי מדינת ישראל בארצות ערב, באירופה ובארה"ב; הדבר שבו שותפים כולם הוא שאין הם קוראים לרוצחים "רוצחים".

וכך קורה שבימים אלה, שבהם מאשימים אויבינו מבית ומחוץ את חיילי ישראל, אזרחיה והמתנגדים למדיניות השמאל ברצח או בכוונה לרצח, מתחמקים באופן קבוע כל חברי החזית המאוחדת שלעיל מלהגדיר את הרוצחים ואת מעשי הרצח שלהם במלה היחידה הקולעת לטיבם האמיתי של מעשיהם: רצח.

לפי מילונם של אויבינו – אשר חלק מבני עמנו שבויים בו - ערפאת, הארכי-רוצח וחבר מרעיו הרוצחים, ביחד עם שליחיהם הרוצחים, הם "מדינאים נבחרים", "אויבים מכובדים", "פרטנרים לדיון", "אלה שיש לדבר עימם", "אויבינו הלגיטימיים", "לוחמי חופש", "חיילים" וכל דבר זולת "רוצחים". לפי אותו מילון, אין מעשי הרצח המבוצעים מדי יום על ידי הרוצחים מעשי רצח כלל אלא "ירי", "פיגועים", "חילופי אש", "נסיונות פגיעה" וכיו"ב, מושגים "אובייקטיביים" כביכול, המנותקים ו"מטוהרים" מכל סימן או אות של האשמה מוסרית.

ההתחמקות מלהאשים מוסרית הוא, מבחינה פסיכולוגית, נסיון חיובי ביסודו שלא להיות מעורב באחריות על פעולת שיפוט לא מוסרית. אך שאיפה זו מנסה להתחמק מעובדת מציאות מכרעת שהיא שהאדם הוא, מטבעו, יצור מוסרני, כלומר שבכל אדם יחיד טמון הרצון לעשות את המעשה הנכון – ולכן, גם מי שמנסה להתחמק מלהביע עמדה מוסרית מביע בכך עמדה מוסרית; כל אחד שמנסה שלא לשפוט - שופט. במקרה של מצב מוסרי שבו יש להצדיק, זה שאינו שופט מרשיע. את רוב אנשי הממשל והתקשורת של מדינת ישראל של היום, לא ניתן לפטור מאשמה מוסרית, כי בצד הנסיון להתחמק מהוקעה מוסרית של הפושעים, הם מוקיעים, למעשה, את החפים מפשע.

כפי שהקריאה להורג בזכות "רוצח" מחלישה את הצד הצודק במאבק, ההתחמקות מלקרוא לרוצח בשמו מחזקת אותו ומסייעת לו.

תארו לעצמכם שהיו קוראים לדברים בשמם ולרוצחים רוצחים – לא רק בתקשורת, שהיא איננה אלא ענף של מדיניות, אלא בחברה כולה – ששמעון פרס היה נשאל מה הוא מקווה להשיג מפגישתו עם ראש הרוצחים - או ששרון היה נשאל מדוע הוא אינו פועל לחסל את הרוצחים, או שנשיא ארה"ב, במקום לומר ששני הצדדים צריכים להפסיק את האלימות, היה אומר שעל הרוצחים והנרצחים לשאוף לשלום ולשבת לשולחן הדיונים מהר ככל האפשר...

דמו בנפשכם שאנשי שלומנו לא היו אומרים "ערפאת" בלי להוסיף "רוצח" לשמו. כמה היה מושג מבחינה ציבורית אם בכל פעם שאחד משרי הממשלה או מחברי כנסת שעולים על הדוכן היו מתייחסים לערפאת ולחבר מרעיו כאל רוצחים, ואם בכל פעם ששגריר ישראל בחו"ל היה משיב על שאלות עיתונאים לגבי אויבינו הוא היה מוסיף להם את התואר "רוצח". אין ספק שאם בכל פעם שיש דיון בערפאת, דחלאן, רג'וב ושאר חבר הרוצחים הזה, היו הדוברים מציינים באופן קבוע, לפני שמו של כל רוצח, את שם תוארו האמיתי - "הרוצח" - חצי מעבודת ההסברה של ישראל היתה מתבצעת אז בהצלחה.

אך האם יכולים אתם לתאר לעצמכם עיתונאי ישראלי – ואפילו לא שמאלני – השואל במסיבת עיתונאים שאלה כמו "האם, לדעתך, מתכנן הרוצח ערפאת להיטיב עם אזרחיו בתחום הכלכלה?"

לא – אין שום סיכוי לאמירה כזו. טעות כזו - בטעות או שלא בטעות – לא תתרחש. כי כשמדובר ברוצח אמיתי, שדם אמיתי של ילדים אמיתיים על ידיו, אין אנשי התקשורת או המדינה שלנו אמיצים או אמיתיים דיים.

ועל ראש הגנב בוער הכובע: כי רק מי שחש שיש לו שותפות מסויימת באי מוסריות, נמנע מלהוקיע אותה; רק אדם – או עם - שהצליחו לשכנעו כי הוא נושא באחריות לפשע חש חולשה כשעליו להצהיר על פשעו של אחר. באמצעות הקריאה "טול קורה מבין עיניך" – שאנשי השמאל, הלא מוסריים והמסייעים לדבר עבירה, מטיחים דרך קבע בציבור היהודי בעל המצפון – הם חושפים את אי מוסריותם שלהם, בחינת "הפוסל במומו פוסל".

זה שמחד קורא להורג הצודק והמוסרי "רוצח" ומאידך אינו קורא לרוצח בשמו ואף מתחמק מלהוקיעו, מעיד בכך על כך שחילוף זה אינו מקרי ואינו תוצר של "בלבול". זה אינו משנה את העובדה שלכל מושג יש משמעות ושעל אדם מוסרי לא רק להבין אותה אלא גם להשתמש בה כהלכה.

לא מדובר בדרישה על רקע פוליטי; מדובר בדרישת היסוד האנושית הקוראת לאדם לבסס את חייו על אמת. קריאה לדברים בשמם היא היסוד לכל החיים. עליך לדעת את ההבדל בין הרג לרצח לא בגלל שיקולים של קואליציה ואופוזיציה – אלא מתוך שאיפה לאמת.

נתונים נוספים