הבלגה איננה צודקת
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 884
הבלגה איננה צודקת
אחרי רצח תינוקת יהודית על ידי צלף ערבי בחברון
שמעתי כי באחד הימים האחרונים אמר ראש הממשלה, כתגובה על ביקורת שהופנתה נגד ממשלתו, לאחר שלא פעלה בתגובה על מעשי הרצח הרבים שערכו בנו לאחרונה אויבינו, כי "הבלגה היא כוח".
קודם לכל, יש לציין כי לממשל אין זכות להבליג על מה שעשו לאזרחיו. יתכן כי כדי להבליג ולא לנקום, יש צורך בכוח, וכי במובן זה הבלגה היא כוח, אך לנו אין ענין בכוח אלא בצדק.
ממשלה צודקת עושה הכל כדי לשמור על זכויותיהם של בני ארצה - לא כדי להראות כוח, להפגין אותו או לשמור על בטחון התושבים. אף כי כל אלה הם ערכים לא מבוטלים, הערך הגדול, אשר ממנו הם נובעים הוא מעשה הצדק. אנו חפצים בצדק, ואנו דורשים שממשלה שמייצגת אותנו תביא אותו.
צדק, בהקשר של רצח, משמעו הענשת הרוצח. מעשה צדק של ממשלת צדק, בהקשר זה, הוא להפעיל את כל יכלתה כדי למצוא את הרוצח ושותפיו ולהעמידם לדין.
ועד שלא יימצא הרוצח לא יושלם מעשה הצדק.
כל עוד לא תבצע ממשלה בישראל את מעשה הצדק המתבקש, היא לא תוכל להיחשב ממשלה צודקת, ואם לא תעשה דבר, היא תהיה ממשלה בוגדת. ממשל הוא בוגד מכיוון שהוא קבלן המחוייב לביצוע הצדק, ואם איננו עושה זאת הוא מועל בתפקידו.
ממשל שאינו ממלא את חובתו צריך ללכת – ואם הוכח שלא מילא את הצד שלו בחוזה החברתי, אף לשלם על הנזקים שגרם.
ומה לעשות כנגד הטירור? כובשים את השכונה שממנה ירה הצלף? נכנסים למרדף אחר הרוצח? תופשים את שותפיו? מוקיעים את תומכיו? או, אולי, כובשים מחדש את חברון, חוקרים את הגורמים האחראים על הבטחון ומענישים כל אחד מהם על חלקו בפשע – החל מהיו"ר הנפשע? האמת היא שכל אחד מדרכים אלה תהיה צודקת וגם כולן יחד. למדינה צודקת אין, ולא צריכה להיות, שום מגבלת פעולה לצרכי הגנה על אזרחיה.
ממשלה צודקת מחוייבת לפעולה – וקל וחומר לפעולה שלה התחייבה. האזרח שלא קיבל את מה שמגיע לו מן הממשלה מחוייב לתבוע ממנה את מה שהוא זכאי לו ובכל מקרה גם הקמת ועדת חקירה לגבי ניהול לא תקין אשר לא איפשר לו הגנה ראויה על זכויותיו מבית ומחוץ. טוב יעשו אנשי יש"ע אם ישקלו לתבוע נזיקין מממשלתם הפושעת אשר איננה ממלאת את התחייבותה, מפקירה את בטחונם ועוקדת אותם באופן לא מוסרי על מזבח הקרבה למטרה עלומה...
כל מסייע לרצח שותף לאי המוסריות שלו ולכן צריך להיות שותף לאחריות ולעונש על הרצח. זה איננו משנה אם המסייע נוטל ברצח חלק פעיל, כמו עזרה, אספקת מידע והסתרה או מילוט – או חלק סביל, כמו אי עמידה על המשמר ואי מניעה של מעשה כזה. ויש גם אחריות והשתתפות בפעולת הסחה, המסייעת לרוצח על ידי הסטת ההתמקדות ממנו והלאה. לסיוע זה לרצח שייכים הרבה מאנשי התקשורת הישראלית, אשר דאגו, זמן קצר מאד לאחר רצח התינוקת בחברון, להסב את תשומת לבו של הציבור לפעילותם ה"שלילית" של תושבי הרובע היהודי על ידי עיסוק בשאלות כמו "מה הם מחפשים שם?" ו"למה הם לא הולכים למקום אחר?".
סוג כזה של פעולת תקשורת הוא, למעשה, שיתוף פעולה עם האוייב, ויש לפעול בהתאם לכך. כלומר: יש לבדוק – במיוחד על רקע ריבוי מקרים אלה בחדשים האחרונים – אם לא מדובר בשיטה המופעלת בדם קר כדי להחליש את יכולת ההתגוננות של המותקף, על כל המשתמע מכך.