הבלון הצהוב
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 842
הבלון הצהוב
הזמן הטוב ביותר לפוצץ בלון הוא כשהוא נמצא בשיא התנפחותו. היום, כשבלון הגאווה ה"מכבית" בכדורסל ממלאת את הככר בצהוב, זה הזמן המתאים ביותר להזכיר לחבר'ה מה מייצג הצבע הצהוב; הוא מייצג פחדנות.
הפחדן, בניגוד לזה שחושש, הוא זה שהפחד הפך אצלו, לחלק יסודי של אישיותו. חוט השדרה של הפחדן הוא הפחד, ושלא כמו זה שחושש או פוחד, באופן טבעי, ממה שעלול לגרום לו נזק, הפחדן עושה מהפחד אידיאולוגיה.
כשראינו, לפני יומיים, את מסיבת הנצחון של הפחדנות הצהובה בככר, דרך מהדורת החדשות של הטלויזיה הישראלית, נע השידור בין תל-אביב לירושלים, בין ככר החוגגים לשכונת גילה, בה נלחם עם ישראל את מלחמת הקיום שלו - בין מלחמת המשחק המעושה, השקרית, לבין המלחמה האמיתית.
וזה מה שמבדיל בין הפחדנים מהככר הצהובה לאלה שעומדים על נפשם בישראל האמיתית: שבזמן שבו אלה האחרונים נלחמים מלחמה לחיים ולמוות – מעיזים הראשונים לקרוא לעצמם מכבים.
הם קוראים לעצמם מכבים, אך הם נוטשים את ישראל, הנתונה בהתקפה מתמדת, לארץ אחרת; בזמן שבו אחיהם נלחמים ומומתים, נלחמים אלה, כביכול, על הכבוד הלאומי, על ידי שלשול כדורים לטבעות; וכנגד עשרת משלשלים בפועל, אלפי יושבי ספסל עטויים צהוב מכף רגל ועד ראש, צבועים כפראים, מצווחים, שורקים, מריעים בחצוצרות. וכנגד כל אלה מאות אלפים צהובים המתאספים בככר העיר, חוברים עם שועי האומה, העושים כפי יכלתם לשרת את פחדניה במידה שבה הם מתאמצים להכשיל את גיבוריה.
וכל זאת כדי להסוות את הבריחה, את ההתעלמות, את השקר, את ההבדל בין השם למהות – את המהות המכבית האמיתית.
צהובים פחדנים, האם יתנו לכם קורות הימים לשכוח שבשעה שבה איימו קליעים אמיתיים על חיי בני ישראל, צאצאי המכבים, הרחקתם מכאן כדי להילחם, כביכול, כנגד צאצאי היוונים, במשחק מוסכם שענינו קליעת כדורי עור לחישוקי ברזל על ידי בניכם מגודלי הגוף?
האם באמת סוברים ילדים מגודלים אלה כי בהתעלמותם ממלחמה, בעיצומה של מלחמה, יוכלו להרוויח את גאון המכבים ולטעום טעמה של גאווה לאומית כלשהי דרך התרפסות ההסכמה לחוקי הגויים אשר נגדם לחמו אבותיהם את מלחמת הקיום הרוחני שלהם? האם באמת נראה לצהוב המצווח "הגביע הוא שלנו!" כי יכול הוא להשיג את תחושת החיים, תחושת הנצחון ותחושת האושר של הצודק במאבקו על ידי דימוי מזוייף? האם באמת סובר הצהוב מרחוב הפחדנים כי ניתן לחיות חיים שלמים על הספסל, בזמן שאחרים משחקים על המגרש?
כל "אוהד" יודע כי השחקן – בניגוד לצופים – הוא זה שחי באמת את המשחק – והוא זה שהרוויח באמת את הגביע. כל מה שפחדני מכבי תל-אביב צריכים לעשות הוא ליישם את העקרון הזה במציאות – להפסיק להיות צופים ולהתחיל להיות שחקנים. להפסיק לצפות ולהתחיל לשחק - להצטרף למלחמה האמיתית.
כי המלחמה האמיתית איננה משחק אלא חיים – והחיים מתרחשים היום בירושלים יותר מאשר בתל-אביב, בגבולות ישראל יותר מאשר בצרפת.
ובחיים, הגביע הוא שלנו כל יום ולא פעם ב20 שנה.
הפסיקו לפחוד, הפסיקו להיות צהובים, התחילו לחיות. רדו מהגדר, מהספסל, מהטריבונה; עלו על המגרש והצטרפו למאבק האמיתי, למלחמה האמיתית המתחוללת סביבנו, כמו בימים עברו, לאמת, לצדק ולעצמאות, כפי שעשו ועושים – אז ועכשיו – צאצאיהם האמיתיים של המכבים.