הווי דן את כל האדם לכף זכות

פרטים
עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
כניסות: 844

Normal 0 false false false EN-US X-NONE HE /* Style Definitions */ table.MsoNormalTable {mso-style-name:"Table Normal"; mso-tstyle-rowband-size:0; mso-tstyle-colband-size:0; mso-style-noshow:yes; mso-style-priority:99; mso-style-qformat:yes; mso-style-parent:""; mso-padding-alt:0in 5.4pt 0in 5.4pt; mso-para-margin-top:0in; mso-para-margin-right:0in; mso-para-margin-bottom:10.0pt; mso-para-margin-left:0in; line-height:115%; mso-pagination:widow-orphan; font-size:11.0pt; font-family:"Calibri","sans-serif"; mso-ascii-font-family:Calibri; mso-ascii-theme-font:minor-latin; mso-hansi-font-family:Calibri; mso-hansi-theme-font:minor-latin;}

הווי דן את כל האדם לכף זכות

"הווי דן את כל האדם לכף זכות" איננו רק המלצה הומנית אלא אמירה מעשית, רציונלית וריאלית, המייצגת את הגישה הנכונה לטיפול והתייחסות בבני החברה.

במיוחד כשמדובר ביהודים, בני עמנו, כדאי לנו לתפוש אף את פעולותיהם הלא-מוסריות של ממדינאינו כפעולות הנעשות למען מטרה טובה ובכוונה טובה.

אנו איננו קוראי מחשבות – וזו הסיבה הראשונה שבגללה האשמתם של מנהיגים סוטים ברדיפת בצע, כבוד וכסאות אין לה טעם מעשי. אף כי אין ספק בקיומן של תאוות ממין זה, אין בידינו ידע אמיתי לקיומן בהקשרים מסויימים ולכן איננו זקוקים לתאוות מסוג זה כדי להצדיק או להבין את מניעיהם של החוטאים שבינינו.

בענין זה משרתנו העקרון הגלום במלים "הווי דן את האדם לכף זכות": הרבה יותר הגיוני להניח, מבלי קיומה של עדות ברורה למה שמנוגד לכך, שכוונתם טובה.

הדרך לגיהנום רצופה כוונות טובות – ולכן אין בכוונות הטובות משום פריקת עול האחריות המוסרית מעל הפועלים אוון. אך יש משום קידום עניננו בהבנה שהדברים הגרועים ביותר נעשים מתוך כוונות חיוביות.

כל המפעל של מדינת ישראל צבוע בצבע של כוונות טובות – הנובע קודם כל מהפילוסופיה שהיא אלופת הכוונות הטובות בהסטוריה – הפילוסופיה הנוצרית-סוציאליסטית; אין שום ספק שרוב אנשי המחנה הסוציאליסטי (ולצורך הענין אפשר לכלול בו גם את המחנה הנציונל-סוציאליסטי) מעוניינים ברווחת החברה, בסיוע לחלשים ובצדק "חברתי" – ואין שום ספק שלא נבראה מעולם מפלצת איומה יותר ממנו.

כשאנו שופטים פושעי מלחמה נאצים, קומוניסטים או בנים אחרים למחנה הנוצרי סוציאליסטי העולמי, אנו נמצא שפעמים רבות האשמתם בתאוות שלטון כשלעצמה היא חסרת טעם ומהווה, כשלעצמה, הורדת רמה של הדיון: תאוות שלטון, חומר, תשוקות חושניות וכבוד פוליטי הן מניעים נמוכים של אנשים קטנים. גם אם חלק מאנשי השלטון – או אפילו רובו של מנגנון שליטה – אוחזים בתאוות אלה – אין מניעים אלה משום הבנת הערך היסודי המניע את האנושות.

האדם שואף לטוב – ורוב בני האדם מעוניינים בערכים נאצלים. מנהיגיהם אינם שונים וגם הם שואפים לחברה המושלמת והמוסרית, אך מתוך טעויות איומות או סוג של שגעון אינטלקטואלי, היכול להיגרם מכך שאדם מחזיק בטעות רעיונית או בדוגמה – ברעיון שהוצא מהקשרו.

זה קשה לנו לחשוב על כך שהיטלר באמת האמין שבהשמדת היהודים הוא פוטר את העולם בכלל ואת עמו בפרט ממזיקים – או שערפאת מאמין שהוא פועל למען האינטרס הלאומי העליון של עמו – אך אין שום סיבה שלא נראה את אלה כסבירות ביותר. זה איננו משנה את העובדה ששניהם בני מוות על מה שעשו – או לפחות בני אישפוז על שגעונם. אך זה משנה ביותר לגבי תמונת העולם שלנו.

הסכנה הגדולה במלחמה היא רוחנית – לאבד צלם אנוש. אנו מתחילים לאבד אותו כשאנו שונאים ללא יסוד לא רק את מי שפוגע בנו אלא גם ערכים שכשלעצמם אין בהם רע, גם אם הם אינם הערכים הגבוהים ביותר; הרצון בכבוד או ברווח אישי, למשל, אשר אינם, כשלעצמם, דברים שליליים. כשאנו מבססים עליהם הסבר לרוע אנושי, או תולים אותו בהם אנו יוצרים שקר בנפשנו ומונעים מעצמנו בכך טובה רבה – החל מהטובה שבכבוד ורווח אישי ראויים, וכלה בטובת ההבנה הנכונה של נפש הפושע והצורר.

הנזק הראשון והראשי שבגישה זו היא התעמרות בעובדה הפשוטה שבכל מעשה נאצל שאדם עושה טמון רצון לרווח אישי, אף אם אין האדם מנסח זאת כך. לכן, בלימה פסיכולוגית של השאיפה לרווח אישי על ידי הוקעה פילוסופית אתית של שאיפה כזו תביא רק פיצול ובלימה של תנועה טבעית למען תיקונים. העובדה היא שאין אדם יכול להפריד בין שאיפה לרווח אישי לבין שאיפה לרווח חברתי או קולקטיבי כי במציאות הם, למעשה, אינם נפרדים.

היבט שני וחשוב של נושא זה בא לידי ביטוי בהיבט המעשי הבא: אמנם נתונים אנו בידי שוטים, מטורפים ורשעים – אך איננו יודעים מי מהם הוא מי. עתה, אם ננהג כלפי כולם כאילו הם רשעים ונעסוק במחיצתם המלאה, נעשה עוול לשוטים ולמטורפים – ונאפשר לרשעים שביניהם להמשיך את מעשי הרשע שלהם בחוסר המצפון האפייני לרשעים. אך אם, בניגוד לכך, נשפוט אותם לכף הזכות ונראה אותם כשוטים בעלי כוונות טובות, נוכל להתמודד עימם בצורה טובה יותר (מכיוון שהיא מתאימה יותר למציאות): גם רשעים יעדיפו להציג עצמם כבעלי כוונות טובות שטעו בתום-לב, כדי לקבל הקלה בענשם.

ואין צורך להעיר כי במיוחד מתאים הדבר לתנאים שבהם יכולים אנו להרשות לעצמנו עימות לא אלים, מילולי, אשר מעמיד את השוטה על טעותו, מציג את עובדות המציאות בפני המטורף ומאפשר לו להתאזן או להתרפא – ומשלם לרשע כגמולו.

כך ניתן לראות כי מבחינת כל היבט מעשי, עדיף לנו לשפוט את כל האדם השולט בנו לכף זכות. דבר זה משיג יעילות מכסימלית וסיכון מינימלי בשדה הפוליטיקה המעשית.

נתונים נוספים