הפוסל במומו פוסל
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 851
הפוסל במומו פוסל
על היהודים ההופכים לאנטישמיים מבחינה רעיונית
שנים רבות של הפניית גב לערכי היהדות על ידי המתנכרים לה מבין בני העם היהודי עצמו נותנת את אותותיה בבורותם ובולדותיה של זו: פחד, אלימות והתנגדות רעיונית.
אלה באים לידי ביטוי באותם "משכילים" כמו-מלומדים, אשר מאשימים את נושאי שאיפותיה הנאצלות של היהדות באלימות - דבר החושף את העובדה שהם רואים רק את האלימות כאפשרות להגשים את חלום הנביאים. מדובר בד"כ באנשים שאינם שומרי מצוות, אשר רואים את היהדות כביטוי של אלימות.
השקפה כזו מציגה מחד צרות מוחין, במובן שבו רואים "משכילים" אלה רק אפשרות מצומצמת אחת לעשיית הטוב והצדק - ומאידך נחיתות מוסרית, במובן שבו אין הם רואים אלא הרס והרג כאפשרות להגשמת ערכי היהדות.
כל זה מסתכם ברעיון של "הפוסל במומו פוסל": המתנגדים לערכי היהדות חושפים, באמצעות התנגדותם, את טעויות ההשקפה שלהם עצמם, את מחדלי הבנתם את המציאות בכלל ואת היהדות בפרט.
רבים ממחזיקי רעיון עווים זה מחזיקים בעמדות בכירות בתקשורת הישראלית ועושים כמיטב יכלתם כדי להבליט, בכל הקשר אפשרי, את "אלימות" היהדות. אחד הנושאים הקבועים שבאמצעותם הם מביעים השקפה זו הוא נסיונם של חלק משומרי המצוות לחדש את זכות היהדות על הר הבית.
בדיון טלויזיוני בנושא הר הבית הציג לאחרונה המנחה נסים משעל את עמדת אלה המעוניינים לעלות אל ההר כאילו הם מבטאים שאיפה "לפוצץ" את המסגד המוסלמי שעל ההר. המחשבה שלהשקפת אנשים אלה לא יוכל לקום מקדש על ההר אלא אם כן "יפוצץ המסגד" היא דוגמה אחת מני רבות לנאמר לעיל.
בדיון באותו נושא בדיוק, שנערך מספר חדשים מאוחר יותר, הפעם בתכנית "פוליטיקה" בהנחיית דן מרגלית, העלה יהודה עציון את הרעיון שליהודים הזכות על הר הבית ושיש לתת להם לממש זכות זו בנוכחותם. במקום לתת לדברים להיוותר כפי שהם, כנושא לדיון, מצא המנחה לנכון לומר באופן קטגורי כי מה שעציון מציע הוא "מלחמה לדורות".
על כך יש לשאול: ממתי שאיפתו של היהודי לעלות למקום הקדוש לו ולהתפלל שם מהווה כשלעצמה הכרזת מלחמה? התשובה: מהזמן שבו הצד השני, המתנגד, לא יכול אלא לחשוב על אלימות כתגובה – והצד הפוחד מבית רואה צד זה ותגובתו כתגובה טבעית ומחוייבת המציאות. רק במצב כזה המלחמה, בעיניו של הפוסל במומו, היא לא רק אשמתו של זה שחפץ להתפלל אלא ממש עצם הפעולה עצמה - כאילו אין שום הבדל בין תפילה לבין הכרזת מלחמה...
מהם העקרון וקנה-המידה שעל פיהם שופטים לרעה המרשיעים את ערכי הדת היהודית (ובמיוחד היהודים שבהם) ערכים אלה?
העקרון הוא "הפוסל במומו פוסל". קנה המידה הוא תורת הנצרות.
הפוסל במומו הוא זה המבקר שיטה בגלל מה שהוא סובר שיש בה, בניגוד למה שיש בה באמת; במקרה של היהדות, אשר ניתן לפרשה באינספור דרכים, משמעות דבר זה היא התמקדותו של המבקר בערך יהודי מסויים מנקודת המבט של פרשנותו שלו, אשר יכולה להיות שונה לגמרי ממה שנמצא בערך באמת באופן אובייקטיבי.
קנה המידה הנוצרי הוא מערכת ערכים שקיימת היום בעולם המערבי כולו. ערכים אלה נמצאים ביסוד תפישת העולם המערבי הכוללת - ומשפיעים גם על הלא-דתיים והלא-נוצריים - והדברים אמורים במיוחד לגבי היהודים החילוניים; אלה, שלא במודע, מחזיקים, למעשה, בתפישה הנוצרית דרך כמה מהעקרונות המוסריים הראשיים שלה, שלהם הם מסכימים ושלאורם הם פועלים. עליה מבוססת שנאתם ליהדות והיא זו שהופכת אותם, מבלי דעת, לאנטישמיים.
רבים הם הערכים אשר הנצרות מתקיפה באמצעות התקפתה את היהדות, אך לצורך מאמר זה די אם נעמוד על ערך ההתמודדות בנושא זכויות האדם; בניגוד לידע שמוחזק בידי המתנגדים ליהדות, היהדות היא הדת המכבדת בפועל את זכויות האדם והנצרות היא אשר שוללת אותן; בזמן שמאבקם של היהודים שומרי המצוות מבוסס על מסד רעיוני-פילוסופי יציב, אשר בא לידי ביטוי הן בתורה והן בהלכה – אין שום יסוד לטענות המתנגדות לאלה של היהדות.
אם יתנו מתנגדי היהדות מבין היהודים הזדמנות – ותהא זו הקטנה ביותר – לשכל הישר, הם ימצאו ששומר מצוות אשר אינו מסוגל להגן על עמדותיו באופן רעיוני הוא סתירה במונחים: אתה יכול לא להסכים עם שומר מצוות, לדון עימו ולהתווכח – אך אתה תעשה טעות חמורה אם לא תכיר בכך שהיהדות שואפת לצדק, ששומרי המצוות, בהתאמה לכך, מייצגים שאיפה זו – ושהיסוד לשאיפת צדק זו איננו רק "הסטורי" ולמעשה עתיק יותר מכל מתנגדיה בעולם – אלא גם עומד בכל קנה מידה של צדק אובייקטיבי.
בניגוד לשמאל, שרעיונותיו, הנוצריים במקורם, הכחישו את הזכות לרכוש ובכך מוטטו את תפישת הצדק העולמי ב2000 השנים האחרונות, היהדות משמרת ומגינה בעקרונותיה את הזכויות הללו ומאבקיהם הרעיוניים של שומרי המצוות באשר הם אינם אלא מאבקי הגנה על זכויות – החל מזכויותיו של משלם המסים על שירותים המגיעים לו וכלה בזכויותיו של העם היהודי להתפלל במקומות הקדושים לו.
וזו האמת המרה במערומיה: בזמן שבו שומרי המצוות מואשמים תדיר וללא יסוד סביר בגניבה, ביזה ואלימות, המנוגדים לאמונתם – מקפידים המתקיפים אותם להתעלם מסוגים רבים מספור של אלימות המופעלים על ידי גורמים לא-דתיים, ובראשם האלימות המכוונת כנגדם על ידי אלה מבין אנשי הרוח אשר אינם שומרים מצוות – האלימות הרעיונית האנטישמית.
אנשי הרוח שאינם שומרים מצוות הופכים לאנטישמיים שלא מדעת; החזקתם ברעיונות אנטישמיים ואנטי יהודיים במפגיע פשוט איננה ידועה להם. בהאשמתם את שומרי המצוות ברדיפת בצע או באלימות הם מתפקדים כמשרתיו המובהקים של הנוצרי האנטישמי בכך שהם משמשים כמוביל של שני רעיונות היסוד של תורתו האנטי-יהודית.
הפתרון? ללמוד. לרכוש ידע לגבי מהותה האמיתית של היהדות, לגבי מהותה של הנצרות, ולגבי מהותה הרעיונית של האנטישמיות. רק אז יוכל זה הטוען כי השאיפה לעלות ולהתפלל בהר הבית היא שאיפה למלחמה או זה היוצא כנגד הכמיהה להתפלל בהר הבית בטענה שמדובר באלימות להבין את מהות טענותיו ואת מקורה של התשתית הרעיונית של הפילוסופיה שלו – או באילו ערכים, בעולם של היום, היא תומכת.
וכאשר יידעו, יוכלו ליטול קורה מבין עיניהם.