זה לא שלי

 

זה לא שלי


28 אוגוסט 2001. יום שני בשבוע. באמצע המלחמה הנוצרית של ישראל. הכתבת ענת דוידוב משוחחת ברדיו עם סגן ראש הממשלה סילבן שלום על פעולת צה"ל, יום אחרי שלושה מקרי רצח של אזרחים יהודיים בדרכים. "מה, בעצם יוצא מזה?" היא שואלת בתמימות, שאם איננה מעושה, היא היתה צריכה לזרוק אותה לתחתית רשימת מבקשי העבודה בישראל...

סילבן שלום אומר: "הדבר הזה הוא הגנה עצמית לכל דבר". לכל דבר, חברים. כלומר, שלא יהיה איזה חשד שלא מדובר במשהו לא מוסרי. והוא מוסיף, כדי להוכיח זאת, כי "לראיה, הוא גם מתקבל בעולם כהגנה עצמית."

ומה היה קורה, סילבן, אם הוא לא היה מתקבל כך? אז היית סבור שאין לך ראייה ואז זה לא היה הגנה עצמית?

ומקשה ענת דוידוב, אשר כשלה בפינה המוסרית של זירת ההתקוטטות התקשורתית, והפעם, בנסיון פיצוי, מן הפינה הפרגמטית, היא מבקרת "מעשית" את פעולת צה"ל: ""המדיניות הזו לא תמיד מצליחה ולראיה הנסיון הכושל של השבוע שעבר".

מה את רוצה, גב' דוידוב? שצה"ל יפסיק לפעול בגלל שהוא נכשל? או, אולי, את רוצה שסתם יתבייש ויוריד את יעילותו בכדי שייכשל יותר בעתיד? ומה האלטרנטיבה, גב' דוידוב? אולי לאפשר לתנזים לבוא לביתך לשתות שם את כוס הקפה שלו?

וכמובן שמגיעים מיד לפרס שרוצה ללכת ולדבר עם ידיד נעוריו ערפאת. "אז מה יש לך להגיד על כך, מר סגן ראש הממשלה?

"אני לא מאמין שהדיונים האלה יכולים לתרום." הוא אומר. איזה דיפלומט דגול צמח לנו פה בלי להרגיש, איזה ניסוח חלקלק "אני לא מאמין" – לא "זה לא מוסרי. אינני מסכים, אני לא רוצה" – אני לא מאמין... שהדיונים האלה יכולים לתרום... בחיית רבאק!!! איזה דיונים? מה דיונים? מי, בכלל, יודע אם יש בכלל אפשרות לדיונים עם חיית האדם המצורעת הזאת? זה נראה לך שהוא אי פעם יכול היה לדבר במקום כלשהו חוץ מארץ דמיונם הקודחת של רבין, מקיאביילין ופרס?

וחוקרת הדוידובית, בנעימות מגעו של עכביש ארסי, לעומק מושאי אמונתו הטריה של הסילבן: "אתה לא מאמין לשר פרס שהוא מתכוון לדבר עם ערפאת על נסיון לעשות הכל למען הפסקת האש?"

כאילו שזה משנה מה הוא מאמין ומה פרס מאמין, טמבלית!

וסגן ראש ממשלתנו התולע, כדי שלא יהיו אי הבנות, ממשיך להתנצל על החומרה שעלולה היתה אולי להיות מובנת מדבריו ומבטיח שלגבי הרוצח ערפאת, "גם אם תהיה החלטה, כמובן שלא תהיה לפגוע בו אישית" וזאת אף על פי שהוא מגמגם משהו נמוך על כך שערפאת לא כל-כך סימפטי כי הוא נלחם "גם נגד אזרחים ללא שום אבחנה אם זה ילדים, נשים וטף".

כל זה אמת. כל זה מגעיל – וכל זה לא שלי, חבר'ה. שום דבר מזה איננו שייך לי – לא התקשורת, לא הממשלה – ובודאי לא המוסר. שתחנקו.

נתונים נוספים