כגנבים בלילה

פרטים
עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
כניסות: 844

 

כ ג נ ב י ם ב ל י ל ה

 

ערב חג הפורים, שבו חוגג עם ישראל את הנקמה באויביו, מבלים מספר חיילי צה"ל ב"מחבוש" על כי הצטלמו עם גופתו של אוייב הרוג. אלה שקבעו להם את ענשם לא נימקו מדוע היה במעשה זה משום פשע, וקל וחומר שלא שיכנעו אותנו שעל פעולה זו יש לשלם באבדן חופש; גם במהדורת החדשות שבה דיווחו על כך התייחסו לענין כאילו מדובר במעשה פשע כל כך ברור שאין צורך לנמק את פסק הדין. צויין כי החיילים ננזפו – אך לא נאמר מדוע; אין ספק שכל שופטי הלינץ' המעורבים – מהצבא והתקשורת כאחד - היו מעוניינים בהצגת עמדה מוסרית שתהיה מנוגדת לעמדה המוסרית שהוצגה על ידי החיילים – אך מבלי לתת לה תמיכה, הסבר או דרך אחרת כלשהי שבאמצעותה ניתן יהיה להתעמת עימה שכלתנית.

ככה זה עם פסק דין של מפקד צה"לי שכפוף לתקשורת שמאלנית שכפופה למוסר הנוצרי.

כי על פי המוסר הנוצרי אין מקום להתגאות בהריגת אוייב. עובדה – אנשי השמאל מתביישים בכל מחבל שחוסל, לוקחים אשמה על כל אדם שנפגע מאש חיילים ואזרחים המגינים על חייהם ועל חיי משפחותיהם - ומתנצלים לפני הרוצחים על כל פגיעה ש"פגעו בם היהודים". רק לפני יומיים טרח צה"ל לפרסם התנצלות לפני אחד ממפקדי הרוצחים אחרי שחיילים ירו בטעות על מכוניתו (במקום להתבייש בכך שהחיילים ירו על מכונית מפקד אוייב בטעות).

איש השמאל הוא ביישן מקצועי, הלוקח על עצמו את אשמתם של אלה שלא פשעו, אך אינו מתבייש להוקיע את מעשיהם של אלה שצריכים להיות גאים במעשיהם.

איש השמאל הביישן, התופש את עצמו כלא-מוסרי, אינו יכול לשאת את המחשבה שיש מישהו שרואה את עצמו כמוסרי – קל וחומר חייל שהרג אוייב, ובן-בנו של קל וחומר חייל כזה שאף מתגאה בכך - עד כדי כך שהוא רוצה להנציח את מעורבותו במעשה הנצחון הזה ולהעבירו לאחרים.

האם זו איננו זכותו של לוחם שמחרף נפשו מדי יום במערכה קשה, לספר לחבריו, משפחתו ולדורות הבאים - תוך כדי הצגת תמונות - כי הוא "היה שם", כי הוא היה חלק מהצבא שהגן על העם היהודי בימים העכורים "ההם" שבהם רבו אויביו מספור? האם אין זו חובתו המוסרית לבטא את עמדתו, להתגאות לגביה ולתמוך בכך באלה שעומדים – ונופלים – לצידו?

מה כבר יש לו – או מה ישאר לו – לחייל צה"ל, אחרי שנות מאמץ קשה בתנאי סכנת חיים, במלחמת הקיום שהוא מנהל כדי לשמור על חייו ושפיותו, אל מול אוייב נפשע ואכזר, אם לא גאווה על כך שהיה אדם מוסרי, שנטל חלק בפעולה מוסרית?

לפי השמאל, על החייל להתבייש. לפי השמאל, מלחמת ההגנה שמנהל צה"ל היא מלחמה לא מוסרית ולכן על החייל להתבייש במה שהוא עושה. וזה מה שמרגיז את השמאל כשהוא שומע על חייל צה"ל שמתגאה בפעולת ההגנה שלו על ערכי האדם, העם והמולדת.

שיתוקו של צה"ל באמצעות הוקעתו המוסרית היא, מזה זמן רב, מטרתו של השמאל. לכן, מטיל השמאל את כל כובד משקלם האינטלקטואלי של דובריו, אנשי הרוח, הפוליטיקאים והתקשורת שלו כדי להוקיע את צה"ל מבחינה מוסרית. לכן הוא עושה כמיטב יכלתו להציג את חיילי צה"ל כפושעים החברים בארגון פושע. לפי השמאל, חיילי צה"ל הם מקור הרע וסיבתו במלחמה הנוכחית, כי "פעולות הדיכוי" שלהם הן הסיבה למעשי הרצח של אויבינו. לפי השמאל, הסיבה לפיגועים היא החיסולים – וכל מעשי הרצח של האוייב אינם אלא "תגובה לגיטימית" לעוול המבוצע על ידי חיילי צה"ל. לפי השמאל, צבא ההגנה לישראל אינו צבא הגנה והאוייב – זה הטובח בנשים, ילדים, זקנים וטף באר חוצות, בכבישים, בימים ובלילות, זה המרסק ראשי ילדים, המנקב גולגלות תינוקות רכים, המשסף גרונות - הוא לוחם החופש הנאצל, העוסק בהגנה על זכויותיו...

במאבק המתנהל במלחמה הנוכחית בין הטוב לרע – מאבק בו מייצגים ישראל וצבאה באופן מובהק את הטוב, שום מעשה בגידה אינו משתווה בחומרתו למעשהו של זה שמצליח לערער ולהחליש את מעמדו המוסרי של הטוב.

וזה מה שעושה השמאל, כשהוא מנסה לבייש את חיילי צה"ל.

השמאל מנסה לבלום את התגובה הטבעית ביותר של אדם למעשה צדק שהיה לו חלק בו: את רגש הגאווה. בעקיפין ובצורה לא מפורשת, מציג השמאל את חיילי צה"ל שהצטלמו עם גופת איש האוייב כמי שמתגאה בפשע. אסור לנו להסכים עם כך. "הרגתי את האוייב" שיספר החייל לידידיו ושנים מאוחר יותר לצאצאיו הוא מינימום של גאווה שאסור לקחת מהלוחם שמסכן את עצמו.

כרגיל וכחלק משיטתו, מנצל השמאל את הדחייה הטבעית שיש לכל אדם בריא ממעשי הרג בכלל ומגאווה על הריגת אדם בפרט – אך זה איננו המקרה הנדון: לא מדובר בגאווה על הריגה מחוץ להקשר אלא בגאווה על מעשה צדק, על השבת מלחמה שערה, על הגנה אמיתית על זכויות - וגם אם אין דבר זה לטעמו של אדם אחד – אין לו זכות לאסור על אחרים לעשות זאת. אל תשפוט אדם עד שתגיע למקומו – ובודאי שאסור לך להוקיע את בעל הזכות למעשה, אשר קנה אותה ביושר.

להכניס לכלא חיילים שהתגאו בנצחון על האוייב (שלא לדבר על הצדקת האוייב, שנעשית כל העת על ידי השמאל), במקום להוקיע את האוייב על עמוד הקלון, הוא לבזוז מהם את מה שהוא זכותם – ואת השכר המגיע להם על מעלתם המוסרית. הגאווה איננה פשע אם יש לך במה להתגאות – ומוסריות גבוהה, הבאה לידי ביטוי במעשה מוצלח של הגנה עצמית, היא הסיבה הטובה ביותר לגאוותו של לוחם.

המלחמה בין המוסרי ללא-מוסרי היא מלחמה בין הגאווה לבושה. אדם מוסרי גאה במעשיו – ומה מוסרי יותר מהריגת האוייב? אויבינו, שארגוניהם המרובים קופצים לקחת אחריות על כל פגיעה בעמנו, יודעים שהגאווה משמעה כוח. לעומתם, פועלת מזה שנים רבות מדינת ישראל, שהרשתה למוסר הנוצרי להשתלט על כוחותיה המזויינים, במחתרת; במסווה של סיסמאות כמו "סודיות בטחונית" ו"חשאיות" פועלים שליחיה של ישראל במעטה העלטה, כגנבים בלילה – ושולחיהם עוטפים את מעשיהם במעטה של עלטה ומסתורין. אלא שגיבוריה של ישראל, אחרי שהם בולעים את גאוותם ומסתירים במשך ימי חייהם את מעלתם המוסרית, אינם תופשים בד"כ – וגם אז זה מתרחש רק כאשר זה כבר מאוחר מדי – כי בכך הם נותנים גיבוי לממשלה לא מוסרית. כפי שניתן לראות היום בהתנהגותם השפלה של חברי ההנהגה, זו מתביישת במעשיהם של חיילי צה"ל, מאפשרת לשמאל להוקיעם מוסרית ללא התנגדות ומתוך שיתוף פעולה - ובכך פועלת כנגד ענינם וכנגד ענינו של העם היושב בציון.

על יסוד העקרון שמה שמתנהג כמו פושע הוא כנראה פושע, העידה מדינת ישראל על עצמה במשך חמישים שנות פעילות סודית כנגד אירגוני הטירור שהיא מתביישת במעשיה ולכן שהיא איננה תופשת את עצמה כמוסרית. אדם או חברה התופשים עצמם כלא-מוסריים מניחים בכך לכל זב ומצורע להתייחס אליהם כאל לא מוסריים. זו הסיבה הראשית לכך שרבים הם היום אלה המתייחסים אל ישראל – ובמיוחד אל כוחות הבטחון שלה - כאל לא-מוסריים. ממשלתה הנוכחית של ישראל זורה מלח נוסף על פצעי הבושה שאותם היא מאפשרת לתקשורת לפתוח, כאשר היא מתנערת מאחריות לפעולות חייליה, ומתחמקת ומתנצלת על פעולות שעליהן היא צריכה להתגאות ולשבח לאור היום את האחראים להן.

ההתחמקות מאחריות על הרג האוייב פועלת ככובע הבוער המעיד על הגנב; היכן שאין מקום לגאווה, נכנסת הבושה המשתקת; אך הפוסל במומו פוסל: במאמציו לבייש את צה"ל – מאמצים החותרים תחת בטחונה של מדינת ישראל – מעיד השמאל על עצמו שהוא בוש במעשיו. ואכן יש לו, לשמאל, במה להתבייש – כי הוא ורק הוא האחראי לדיכוי האוכלוסיה, שבו הוא מאשים את הלא-שמאלנים. אך זה נושא למאמר אחר.

ולכן – מתוך התכוונות מיוחדת לאותו חלק גיבורי, יקר ורב-ערך של הצבא שעוסק בהגנה על חיינו, החלק שיש לו במה להתגאות – עלינו להמשיך ולומר לחיילינו שוב ושוב את המשפט הידוע לטובה בציבור הישראלי, עם כל המשקל המוסרי המגבה אותו:

"כ ל ה כ ב ו ד ל צ ה " ל !"

נתונים נוספים