משפטי אוסלו
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 829
מ ש פ ט י א ו ס ל ו
על התחלת מחקר אובייקטיבי בנושא מחדל אוסלו
היכונו למשפטי אוסלו!
במוקדם או במאוחר הם ייערכו – ואם עם ישראל, אשר בימים אלה מוכה ומושפל בגינם, לא יאזור כוח לקיים משפטים אלה בעוד מדינתו בידו, ייעשו המשפטים בדרך אלטרנטיבית כלשהי: על ידי אנשים יחידים, משפט הציבור או דבר ההסטוריה. כך או כך, בסופו של דבר ייאלצו אנשים רבים לאכול את הנרות שהדליקו כשהיו ילדים...
אך עד קיומם של המשפטים, אסור לנו לתת יד לטשטוש הדברים: אסור לשכוח כי תביעתנו לצדק איננה נשענת כולה על הפעולות הלא-חוקיות שנעשו (ועדיין נעשות) בהתאם לספר החוקים של מדינת ישראל – אלא על עקרון יסודי יותר: אחריות מדינית.
אלה שביצעו את הכשלים האוסלואידים אינם משלמים ואינם נדרשים לשלם את מחיר כשלונותיהם בהיעדר מנגנון ביקורת ראוי לשמו במערכת ששמה מדינת ישראל.
נראה כי ביקורת מדינית פנימית רצינית פשוט איננה קיימת בישראל: מסגרת ביקורת קבועה מסוג זה – ולא ועדה קרואה – משמשת במדינות מתקדמות כאמצעי יסודי של התגוננות הגוף המדיני מפני אויביו מבית. בישראל, נראה כי ככל שגדולה המעילה, יש בידי המשטר פחות יכולת לזהותה ו/או לטפל בה; איש לא יצליח להתחמק על גניבה אך על מה שגורם להרג אין פוצה פה...
גוף אשר אינו מצוייד ביכולת להגן על עצמו מפני ליקויים פנימיים – וגם אין לו תרופה קוטלת חיידקים אשר תגן עליו – נמצא בגסיסה.
כשמדובר בהסכמי אוסלו, המיקוד בפעולות שנעשו בניגוד לחוק, הוא משני ולכן מחטיא את המטרה; לא כל פעולה חוקית לגיטימית – ולא כל הכשרת שרץ באמצעות חוק מכשירה אותו גם מבחינה מוסרית ומעשית; אם הגוף העליון לביקורת מקומית – מבקר המדינה – יכול לתפוש אדם פרטי זה או אחר על כך שפשע בביצוע סעיף האש"ל שלו, אך אין הוא רואה – ביחד עם התקשורת, המשטרה והפרקליטות גם יחד – איך נגנבת המדינה כולה מתחת לאפו של העם, מעלה הדבר שאלות לגבי האופק האפשרי לביקורת מדינית בארץ הזו.
בשום יחסים חברתיים רציונליים אין מצב שבו חוזה מחייב תמיד רק צד אחד, החייב לשלם כל מחיר ונזק – ואילו הצד השני, זה שמתחייב לבצע עבודה מסויימת, משוחרר באופן גורף ממסירת דו"ח, מבדיקה או מהסבר – ובנוסף לכל, גם יכול לשמור לו את משכורתו ומשרתו אפילו אם סרח ומיחדל עד זרא.
אחד המאפיינים את תהום השחיתות המוסרית של השיטה השלטת בישראל הוא שיהיו כאלה שיאמרו שבשל מורכבות הנושאים לא ניתן לבקר מדעית, אובייקטיבית וקונקרטית את הקשר הישיר שבין פעולות המדינאים לאירועים בשטח. על כך חייב האזרח להשיב כי רשימות המשכורות, הכיבודים וטובות ההנאה של מי שעסקו ביצירת המפלצת האוסלואידית, הם כל מה שנדרש מבחינה מדעית, אובייקטיבית וקונקרטית כדי להניח תשתית לצורך הקמת המחקר בנושא.
הקמת תשתית לצורך חקירה ביקורתית בנושא אוסלו איננה נחוצה רק כדי להעמיד כמה עשרות אנשים למול המראה – וגם לא כדי לגרום לעולם שלם להבין איך נבגד עם שלם – אלא מסיבה מעשית ביותר: גופו של העם הזה, הנתון במחלת אוסלו, זקוק לבדיקה דחופה של מרכיבי המחלה, כי הוא לא יוכל לעמוד בהתקפותיה לאורך זמן.
העיטים הפלשתינים, המריחים את ריח המוות המתקרב אל הגוף, אינם הסיבה הראשית למוות זה, על אף העובדה שלעתים הם המוציאים להורג; מוות זה הוא קודם כל פנימי כי הוא קודם כל תוצר של שבירת הרוח. על אף הסימפטומים החיצוניים, מחלת אוסלו היא מחלה פנימית – ורק חקירה פנימית אמיצה תהיה הדרך הנכונה לטיפול במחלה. דרך זו תסייע לא רק לרפא את המחלה אלא – מה שחשוב יותר – לחזק את המערכת החיסונית של הגוף הנחלש.
אם חפץ העם הזה חיים – ואם אין אנו רוצים שלשאלה המדעית "מה המית את הדינוזאורים?" תצטרף השאלה "מה גרם להכחדתו של המין הישראלוסלואידי?" עלינו לראות את השאלות לגבי נושא זה ככאלה שאסור להשאירן פתוחות.