מחיר וחלום
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 937
מחיר וחלום
במלחמה בלבנון משלמת ישראל את המחיר של גיוס החובה. ישראל תקועה: היא איננה יכולה להשיב מלחמה שערה כי אין "קונצנזוס": בישראל קיים, מאז מלחמת לבנון ההיא, מיתוס הגורס כי העם איננו חפץ במלחמה עם לבנון - כאילו מישהו בישראל חפץ אי פעם במלחמה כלשהי... זה מה שקורה כשאין חופש. זה מה שקורה כשתגובתה הצבאית של חברה שלמה תלויה במונופול כפייתי-ריכוזי.
אך אם היה חופש...
אני חולם על קריאה פומבית של הממשלה ליוצאי יחידות קרביות להתנדב למלחמת נקם ושילם בחיזבאללה, מלחמת חרמה עד כניעתם או השמדתם המוחלטת של כוחות השחור. אני רואה בעיני רוחי התנדבות המונית. אני רואה איך נוחתות בישראל טיסות עמוסות צעירים שהפסיקו את טיולי ההרפתקאות המסוכנים שלהם על פסגות הרים ובתהומות סבוכים רחוקים לטובת סיכון מוצדק במלחמה צודקת. אני רואה את כל הצעירים האלה שהושפלו במשך שנים במלחמה של ידיים כבולות, בספיגת מלקות, בשנים של כאב, בשנים של שאלות ללא מענה, כשהם זקופים סוף-סוף, כשבעיניהם תקווה. אני רואה את הפרק החדש בהסטוריה של ישראל, את אפשרות היציאה מן החושך לאור, מהמצור של מלחמת חמישים השנה אל החופש, אל הדרור של השבת מלחמה שערה.
ואני רואה גם את בני העם הזר, זה הקרוי "אוייב", שמחים, כי הם יודעים שהפעם יהיה שחרורם סופי, כי הפעם לא ינצלו וישליכו אותם ככלי אין-חפץ, כי הפעם יהיו שותפים שווים בהשלכת עול העריצות. אני רואה גם את המתנגדים הקבועים בתוכנו למלחמה והפעם הם משותקים כי עכשיו יוצא לקרב רק מי שרוצה, רק מי שבוחר בכך, מי שמשתוקק, מי שיודע שהמעשה צודק.
הפעם, בין היוצאים, שהם אנשים חפשיים, יש הסכמה גמורה על מטרת המלחמה. הפעם הם מאוחדים בידיעה שהם הולכים לבצע צדק. הפעם, אין בצבא האדיר הזה אף אחד שאינו מאמין בצדקת הדרך. אם יש לו פקפוקים כלשהם לגבי המטרה, הוא פשוט נשאר בבית.
אך זה רק חלום: החופש איננו קיים בישראל, וכל הכוח האדיר הזה של מרץ מוסרי, של יכולת תנועה, שחרור, אמת וחופש, ימשיך להתבזבז על רעייה בשדות זרים, על דברים שרחוקים מרחק רב מכל חזון אנוש - וזאת מכיוון שהמונופול הממשלתי איננו מוכן לוותר על הרעיון שחיילים צריך לבוא אל החזית כצאן לטבח, רוצים או ממאנים, עם או בלי קשר לבחירתם. החופש מפחיד את העריץ, כי אם יהיה חופש, מי יצטרך אותו?