הטוב הוא כל מה שטוב לאדם ולעולמו

משחק המלים

• | הדפסה |

פרטים

עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37

כניסות: 925

משחק המלים

הומורסקה על המצב

זה היה ערב חורפי ואנו התכנסנו, כמנהגנו, למועדון המשחקים שלנו, למשחק האהוב עלינו, שלאחרונה התחבב עלינו ביותר: משחק המלים. בחרנו כנושא את המצב הפוליטי העכשווי ומיד התחממו הענינים:

אני פתחתי את המשחק במלים הבאות, אשר על הכנתן עמלתי מאז המשחק הקודם: "החיים לא קלים. אנחנו צריכים להיות נחושים, עמידים ואני בטוח שבסוף ננצח".

אבי ידידי השיב מני ובי: "מה שאתמול נולד היא המדיניות של אלה שרוצים לחסל את הרשות הפלשתינית ואת ערפאת כדי למנוע את הקמתה של מדינה פלשתינאית."

אמר שמעון, הידוע בחכמתו ובנעימות מנהגיו: "איננו מעריכים את הערבים או המוסלמים כאויבינו. אויבנו היחיד הוא הטירור."

ראובן לא נשאר חייב: "זה מה שיפריע להם לתכנן פעולות טירור, שמבנה אחד שלהם נהרס? הדרך להדביר טירור היא להגיע להסדר."

קפץ בני והודיע: "אינני רואה מקום לעזיבת הממשלה וודאי שלא כשמדינת ישראל נאבקת כולה כעל הגנת הבית, על הגנת בניה."

ושרוליק מיהר להגיב בקצרה ובעוצמה: "אין איש בעולם שיכול לתת 100% תוצאות."

גיורא לא נשאר חייב וסינן: "הרעיון זה מושך אותנו דרך ארוכה והרבה מאד זמן. למה אנו צריכים לעסוק במי יהיה המנהיג הפלשתיני? אנחנו לא בוחרים את המנהיג שלהם."

לפתע נכנס למועדון מישהו שלא הכרנו ושאל בנימוס: אפשר להשתתף? רק תור אחד, בבקשה? הסכמנו, והוא אמר: "אני אף פעם לא מופתע מההתנהגות שלו. הבעיה היא לא הוא עצמו אלא ההסדר שיבוא אח"כ. אני בעד לסלק אותו. אנחנו צריכים לחשוב על אופק מדיני."

הופתענו מהמהירות והיעילות שבה השתלב חדש זה שמקרוב בא לתוך המשחק והזמנו את בעל הכשרון להשתתף במשחקנו גם להבא.

ואז הגיע תורו של נתן, שאמר, כשהוא בורר את מילותיו אחת לאחת: "דוקא ההחרפה יכולה להביא לסיום הפרק הזה בסכסוך. בעצם המאבק הנקודתי נגד הטירור אנחנו רק מקבעים את הקונפליקט."

את כולנו הפתיע דן ששטח לפנינו טענה מורכבת להדהים: "צריך לקבל כנתון שבכל מה שקורה אין שום פתרון. כאשר עם תומך בפעולות טירור, אז הבעיה היא לא נקודתית, אלא צריך ללכת ולברר איך אתה מנהל מאבק בהנחה שהוא יתנהל לתקופה מאד ארוכה. השאלה היא איך אתה מתנתק מזה כדי שהנזק של המאבק יהיה יותר מצומצם"

מוטי, הידוע בנסיונו העצום, לא יכול היה להישאר חייב: "הפיגוע הזה הוא גל אחד בתוך גלים שחוזרים מעת לעת ויש לזה תפקיד בתוך המשא והמתן שאנו מנהלים עם האוייב, שהפך להיות אלים. נשאלת השאלה: האם היתה באופק של מדינת ישראל איסטרטגיה מדינית? אני מכיר את האנשים אישית ולא התרשמתי שלראש הממשלה יש איסטרטגיה מדינית. הוא, אמנם, טקטיקן מעולה אך אם אתה מסתכל על האופק, אתה שואל את עצמך לאן מדינת ישראל רוצה ללכת?"

כולם התרשמו ביותר, אך אז הגיע תורו של שלמה, שהתחיל נמוך אך התרומם לאט ובטוח. הוא אמר: "אני חושב שזה נכון שיש לנו פרטנר בלתי אפשרי, אך השאלה החוזרת היא אם המהלך הזה הוא המשך של איזה מדיניות, מה שאינו מה שאני מתרשם. וחוץ ממיטוט הרשות הפלשתינאית מה עומד מאחורי זה? לאן אנו חותרים? אנחנו לא מסוגלים להשפיע באופן כזה על בניית מנהיגות אלטרנטיבית. אם לשיטתה של מדינה זו, ההסדר הרצוי הוא משהו כמו 50% מהשטח, לא הצלחנו לעשות זאת לאף אחד." ואז באה ההנחתה שאיש מאיתנו לא ציפה לה: "ערפאת לא יצר שום אתוס פוזיטיבי בחברה הפלשתינאית והפך שוב לגיבור המיתולוגי של האומה הפלשתינאית, אך לא המצב זה מה שחשוב – הפרצפציה היא שקובעת!"

אחרי שלמה, כולם נשמעו חוורים משהו ביחס. התור הבא היה של מתן, שאמר: "אין לי ספק שהסיכוי היחיד זה מכות צבאיות ומהלכים מדיניים. מי שמשלה את עצמו לרגע שבכוח צבאי יפתר הענין טועה."

ודני, משהגיע תורו, תרם לנו משחק מלים חביב משלו: "בקשר להחלטה, אז לפני חודש וחצי הקבינט קיבל החלטה שאם הרשות הפלשתינית לא תקבל החלטה אנו נקבל החלטה ועל כך בוססה ההחלטה."

כולנו חשנו שאנו יכולים להמשיך ולשחק במשחק זה למשך זמן לא מוגבל: שעות על גבי שעות, אם לא יותר מכך. אבל, לדאבון הלב, לכל הדברים הטובים יש סוף והיה עלינו לסיים בזאת. לאיש מהמשתתפים לא היה ספק בכך שכולנו ניצחנו, הסיפוק הכללי היה גדול, והתפזרנו לבתינו מתוך הסכמה להיפגש שוב, בעוד שבוע, לקראת המשחק הבא.

(כל הדברים שנאמרו בהומורסקה זו הושמעו בערב יום שלישי ה4 בדצמבר ‏2001, בתכניות הטלויזיה של הערוץ הראשון, בין היתר על ידי שמעון פרס, אברהם בורג, ראובן פדהצור, בנימין בן אליעזר, שאול קמחי, נתן וילנאי, מוטי אשכנזי, שלמה בן עמי ודני נווה.)