קסטנריאניזם

פרטים
עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
כניסות: 879

 

ק ס ט נ ר י א נ י ז ם

על הפסיכו-פילוסופיה של משתפי הפעולה

 

לאחרונה עלתה שוב לדיון פרשת קסטנר. יש משהו אקטואלי בפרשה זו, בשל צורת החשיבה המסויימת שמעורבת בה, כפי שנקבע בבית המשפט, מצידו של ד"ר ישראל קסטנר; ב22 ליוני שנת 54 קבע בית המשפט המחוזי בירושלים, כי קסטנר שיתף פעולה עם הנאצים בכמה דרכים, שהאחת מהן היא הסגרתם לידי הנאצים של הצנחנים הארצישראלים יואל פלגי ופרץ גולדשטיין, אשר נשלחו להונגריה על ידי "ההגנה" כדי לעודד ולארגן את יהודי הונגריה. בהודעה דאז נמסר כי "קסטנר עשה זאת מחשש שהם יזעזעו את היחסים שבינו לבין הגסטפו ויגרמו להתקוממות יהודית נגד ההשמדה".

בלי קשר לתשובה על השאלה האם כך באמת היה, אין ספק כי דרך מחשבה זו נראית, אף היום, לאנשים רבים כדרך מחשבה נכונה. דבר זה בא לידי ביטוי בקושי שיש לאלה הכותבים והמתייחסים לפרשה בימינו להוקיע באופן חותך את פעולת הד"ר מבחינה מוסרית.

הקסטנריאניזם הוא, למעשה, הנסיון לשיתוף פעולה עם השטן למטרה חיובית, אשר תוך כדי יישומה אתה נמצא משרת את תכליתו הרחבה יותר של השטן ומבלי משים הופך ליד-ימינו בגרימת נזק גדול יותר מהתועלת שאותה אתה מבקש להביא.

המאפיין הראשי והראשוני של הקסטנריאני הוא אי ידיעה – או שכחה – של מסגרת זכויות המותר – ובמיוחד זכויות הפעולה של המבצע, כאשר המבצע, מתוך רצון לסייע, שוכח את גבולות המותר ופוגע בחפים מפשע כדי לעזור לאחרים, כאילו לאחרים אלה יש יותר זכויות מלאלה שבהם הוא פוגע. מכך, הקסטנריאני לוקה במחלה של פגיעה חמורה יותר בחבריו (אשר הוא אינו מסכים עם המדיניות שלהם) מאשר באויביו (שמדיניותם שואפת לחסלו).

קו מחשבה זהה לחלוטין הוא זה שהביא את אנשי בן גוריון להחליט על שיתוף הפעולה עם הבריטים בזמן הסזון כנגד האצ"ל כדי "שלא לפגוע ביחסים עם הבריטים ובאיזון הפוליטי העולמי" ואותו קו הוא המדרדר את מדינת ישראל מאז ועד היום למצב שבו ממשלתה יוצאת כנגד כל מי ש"מטלטל את הספינה" או מפקירה את בני העם היהודי כדי "שלא לפגוע במרקם היחסים העדין עם ... (מלא את החסר)". לכן מלאים היום בתי כלא בעולם ביהודים שמדינת ישראל אינה עושה דבר להצלתם, וביניהם כאלה שפעלו למענה ולמען העם היהודי – ולכן אין מדינת ישראל עושה דבר כדי להציל את בני עמה מידי מרצחים, כאשר אינה פוגעת בהם, ושוב, כדי "שלא לערער את המצב הפוליטי וכו'".

מרגע שהתחלת ליפול כקסטנר, נפלת נפול; מרגע שהתחלת לחשוב שיש משהו חשוב יותר מחייהם ושלומם של בני עמך – אפילו אם זה מוצג כ"בני עמך האחרים" או, אפילו, כ"רבים יותר מבני עמך", משמעות הדבר קבלת השטן כעובדה מוגמרת בצורה הקלאסית ביותר: דרך האמונה שהפכת לאלוהים בעצמך ולכן מותר לך לחרוץ את גורלם של בני אדם אחרים.

וזה מביא אותנו למאפיין השני של הקסטנריאניזם: הסימביוזה הפסיכולוגית. בעדות אופי שהעיד קסטנר אחרי המלחמה לטובת פושע נאצי, הוא הציל אותו מהעמדתו לדין. מכך, שיתוף הפעולה עם השטן גם גורם למבצע אותו להתקרב רגשית ונפשית אל השטן ולגלות מרחב של חפיפה רעיונית שמשמעו חשיפת חלק נסתר הכמוס בנפש העושה ואשר שיתוף הפעולה הזה הוציא אותו מהכוח אל הפועל.

נשאל את עצמנו, בימים אלה, אם אין בכך יותר מתשובה סבירה לשאלה מה קרה לאלה שהסתופפו בעשור האחרון עם מרצחי בני עמנו. האם לא דבק בהם, בתקופת "יחדיו" זו, יותר משמץ של הזדהות נפשית עם הרוצח, במיוחד כשיודעים אנו שמדובר באנשים שקו החשיבה שלעיל מתאים להם – אנשים שבאים מהאסכולה המצדיקה מוסרית את חיסולם של "שבבים" למען "כריתת עצים"...

נתונים נוספים