שאלות של איסטרטגיה
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 837
שאלות של איסטרטגיה
לאחרונה אנו מוצאים עצמנו מעורבים בדיון התופש יותר ויותר מבני הארץ הזו, לגבי שאלת האיסטרטגיה של ראש ממשלת ישראל; שאלה כפולת ראשים זו ניתנת להתנסח כך: "האם יש לאריק שרון איסטרטגיה - ואם כן, מהי?"
בעוד שאנשי השמאל מניחים כי לשרון אין איסטרטגיה מדינית מוגדרת (מסקנה שלאורה הם גם תוקפים אותו על "חוסר-מדיניות" זה) מניחים הלא-שמאלנים כי יש לו, אף כי הם אינם מבינים אותה במדוייק ואינם מסכימים עם חלקים גדולים ממנה.
ובכן, בזמן שזה באמת גרוע מאד אם אין לשרון שום איסטרטגיה מוגדרת, זה גרוע עוד יותר אם יש לו איסטרטגיה רעה.
איסטרטגיה רעה היא איסטרטגיה שמאלנית.
איסטרטגיה שמאלנית, איננה רק כזו המכוונת נגד האינטרסים של ישראל, הימין, הלאומיות, היהדות, הדתיים, המתנחלים, הטוב, הצדק והשכל – אלא גם – ובמיוחד – איסטרטגיה שמוכנה לוותר על חיי אדם – ולכן גם כזו שבדרך כלל מצדיקה ומבצעת הקרבת בני אדם בפועל.
כי התפישה הריאל-פוליטית, הפרגמטיסטית, החלשה, החלולה והמטריאליסטית, המוחזקת על ידי חלק גדול ממנהיגינו – ובתוכם גם "ימניים", חובשי כיפות ואנשי שלומנו למיניהם – היא, פעמים רבות, כזו שמוכנה לוותר על בני אדם.
וככזו היא איננה מוסרית.
ויתור בנושא של חיי אנוש אינו חייב להיות בוטה ואכזרי בנוסח של הריגה ישירה; הויתור על בני-אדם יכול להיות לא מפורש, חמקמק ובלתי-מורגש כמעט: הוא יכול להסתתר במחשבה תמימה לכאורה שגורסת ש"במלחמה אין ברירה ושמצב מלחמה שבו אין נפגעים איננו מעשי או ריאלי".
ועל רעיון כמו זה ניתן להסתמך במעשי פשע רבים שמפעיל הממשל כנגד אזרחיו במסגרת הסכסוך הנוכחי – במיוחד בכך שהוא כופה עליהם את שיפוטיו באופן שרירותי, מבלי לתת להם אפשרות ערעור – ובפעולה מתמדת נגד עניניהם.
ואפילו אם היה זה נכון שהמלחמה חייבת בגביית חיי אדם, אין זה מזכותו של איש לבצע את הגביה בעצמו או להקריב אחרים על יסוד השקפותיו כנגד רצונם; אין במציאות שום הצדקה לאדם אחד – או לקבוצה – להקריב למען עניניהם אפילו את חייו של אדם אחד כנגד רצונו.
אם ממשל סובר שמותר לו להחליט לסכן את חיי האזרחים בניגוד לבחירתם, הוא מצטרף בכך לאוייב, שסובר ועושה בדיוק כמוהו – וזה מה שעושה אותו לאוייב.
כאזרחי מדינת ישראל אנו יכולים להיות בטוחים שמנהיגינו – ובראשם שרון - אינם מכירים את העקרון המוסרי הזה; אין ספק שמנהיגינו פועלים לפי אותה הנחה בולשביקית סטאליניסטית ישנה הגורסת כי "כשחוטבים עצים עפים שבבים" – וכך גם נראית מדיניותם, תהיה אשר תהיה, במציאות הסכסוך המקומי. כשחיי היחיד אינם קדושים ואסורים בפגיעה - כשהכוח היחיד שבו מכיר בעל-הבית שלנו, המפא"יניק לשעבר, הוא כוח הזרוע, האיסטרטגיה שלו היא שמאלנית גם אם רשמית פועלים מפעיליה מתוך "מצודת זאב"...
ולכן חשוב הדבר להצהיר על כך שגם איסטרטגיה שתכליתה השמדת אויבי ישראל, אינה רשאית, מבחינה מוסרית, לקחת בחשבון, להסכים ו/או לאשר רצח של יהודי אחד – וקל וחומר של כמה מאות יהודים – בידי אויבים אלה; מעמדה המוסרי של איסטרטגיה מסוג זה, אם היא מופעלת על ידי ממשלת ישראל, הוא כמעמדה של איסטרטגיה אוייבת לעם ישראל.