שיחת אמת
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 830
שיחת אמת
סוף סוף המציא אחד מגאונינו מכונת אמת אמיתית, כזו שמשכנעת מי שמחובר אליה לדבר אמת באמת. חיברנו אליה אינטלקטואל פלשתינאי בכיר ושאלנו אותו מספר שאלות שמציקות לנו מזה זמן מה. לפניכם הדיאלוג:
ש: מה ההבדל בין אלימות להגנה עצמית?
ת: פשוט מאד: כשאני נותן מכות, זו הגנה עצמית. כשאתה מתגונן זו אלימות.
ש: אבל זה נשמע לחלוטין לא צודק.
ת: זו לא תהיה בעיה כי כאשר נגמור איתכם, ממילא לא יהיה כבר מי שישמע.
ש: אבל זה מפלצתי...
ת: נו, מה, באמת חשבתם שאנחנו בני אדם?
ש: האם אין לך שום רצון לחיות איתנו בשלום?
ת: מה ייצא לי מזה?
ש: ומה עם הסבל האיום שעובר על בני עמך?
ת: אם אתה חושב שאיכפת לי מהם אתה טיפש ושבוי בקונספציה של השמאל.
ש: השמאל שלנו, כאן, הישראלי?
ת: לא רק.
ש: אז לאיזה שמאל אתה מתכוון?
ת: לאותו שמאל שכבר מאה שנים דורס את כל האנושי בלבושיו השונים: סוציאליזם, פשיזם, נאציזם, קומוניסם, מאואיזם...
ש: חשבתי שהסוציאליזם והפשיזם מנוגדים.
ת: ברור שיש לנו אינטרס שתחשוב כך. מאידך, כל מה שהיית צריך לעשות כדי לראות את המשותף, זה להסתכל על מה שקרה עם הנציונל-סוציאליזם ולהבין בדיוק איך העסק עובד...
ש: אז מה, אתה אומר שמטרתו של כל השמאל הזה איננה לפעול למען הזולת, לעזור לחלשים ולהביא תועלת לחברה?
ת: תמיד טוב לדעת שמחלקת התעמולה שלנו עושה עבודה כל כך טובה; אתה ראית פעם את ערפאת נותן גרוש למישהו?
ש: אז מה באמת מטרתכם?
ת: כמו שהיתה אצלנו תמיד: להחזיק בכמה שיותר כוח כמה שיותר זמן...
ש: ומה עם כל סיסמאות השמאל: התועלת לחברה, העזרה לחלשים, עשיית הטוב?
ת: ראית פעם משהו טוב שנעשה על ידי השמאל?
ש: לא ממש. אבל אתה לא יכול לומר ששום דבר טוב לא נעשה על ידיו.
ת: לא אמרתי; אך כדי לתפוש דגים צריך תולעים – ובמיוחד אם מדובר בדגי התמימות האנושית, כמוך. אודה כי לעתים זה מפתיע גם אותנו לראות כמה מעט שאנו נותנים לכם ומה שזה מספיק לעשות אצלכם לטובתנו. כל ויתור הכי קטן שלנו מזין את המשת"פים שלנו אצלכם לחדשים רבים. מספיק שנהרוג קצת פחות מכם ואתם כבר משוכנעים שמדובר במחווה למען השלום... למעשה, היום אנחנו כבר לא חייבים להוריד את האש. מגיע חג הקרבן ואצלכם למעלה כבר מגלים "הזדהות", משחררים פושעים, מחייכים...
ש: אז מה יהיה הסוף?
ת: מי רוצה שיהיה לזה סוף? הרי ממילא לא אנחנו אלה שנלחמים...
ש: אתה לא רוצה לנצח?
ת: מה פתאום? המלחמה אתכם זה הדבר הכי טוב שקרה לנו. מעולם לא היו לנו אויבים כל-כך נוחים שאפשר להקיז את דמם יום-יום מבלי שניפגע מכך.
ש: אז מה אתה מרוויח מלהפסיד?
ת: מי מפסיד? בכל יום שעובר אנחנו מרוויחים – ובסופו של דבר עוד נקבל כל מה שנרצה, רק שאני מקווה שהסוף לא יגיע, כי רק במלחמה אנו מגיעים לסיפוקים המלאים שלנו.
ש: תסביר.
ת: חשבת פעם מדוע ערפאת הולך כל הזמן – אפילו בזמן שיחות השלום - עם מדים? זו הדרך שלו להראות שמבחינתו המצב הטבעי הוא המלחמה. אין לו שום דבר לעשות עם שלום.
ש: אז למה הוא חתם על הסכם השלום?
ת: אתה מכיר טכסיס מלחמה יותר טוב?
ש: אבל אתה יודע, כמוני, שהשלום עדיף על המלחמה כי, כמו שנאמר במחוזותינו, "עדיפים יסודי השלום על כאבי המלחמה".
ת: זה אולי נכון למי שמתייסר – אך יאסר שלנו הוא מהמייסרים ולא מהמתייסרים...
ש: והאוכלוסיה המיוסרת שלכם?
ת: אף אחד לא מתלונן.
ש: אבל אתה יודע שהם סובלים קשה.
ת: לא אמרתי שהם לא סובלים – אמרתי שאף אחד לא מתלונן. זה לא נוגע לי. זה אפילו עוזר לאינטרסים שלנו.
ש: ומה עם כל השאיפות לעתיד ילדיכם?
ת: אתה מתבלבל שוב עם ה"אתם". הילדים שלי בסדר גמור.
ש: ומה עם ההפצצות, הכיתורים והחיסולים?
ת: זה לא נוגע לנו – אנחנו הרי מחוץ למעגל הזה. הרי אצלנו האזרחים הם לא רק אמצעים שניתן לבזבז אותם ולוותר עליהם – בזכותכם הם גם כלי מיקוח נהדר להשפעה על הנוצרים!
ש: איזה נוצרים?
ת: בעולם ואצלכם בממשל.
ש: ומה עם הילדים? לא איכפת לכם מהילדים?
ת: הילדים הם הדובדבן שבקצפת – הרי בכל פעם שנהרג כאן ילד אנו מלקקים שמנת של הזדהות ואתם חוטפים על זה מכולם.
ש: זה נשמע לי כאילו יש לכם אינטרס ברור שילדיכם ייהרגו.
ת: שןב: אם לא הבנת עד עכשיו, אז הילדים שלי לא ייהרגו. הם נמצאים רחוק מכאן, במקום בטוח. אבל בקשר למה שהזכרת – מה אתה חושב משמעות ההפגנות שבהם נמצאים הילדים בשורה הראשונה?
ש: האם אתה רומז לכך שיש כאן איזה תכנון מגבוה?
ת: אולי לא הרבה יותר משיש אצלכם.
ש: למה אתה רומז?
ת: זה לא ברור? תראה מי שאף פעם לא נפגע אצלכם ותבין.
ש: אבל הרי אצלנו נהרגים ללא הבדל מימין וגם משמאל, בהתיישבויות הקטנות ובערים הגדולות, דתיים וחילוניים...
ת: כמה שאתה תמים; כל מה שנתת לי הוא רק חתך אורך של השכבה הנמוכה – לא של האצולה שלכם. כמונו, הם כמעט ולא נפגעים. זה לא ברור שאנו נותנים זה לזה חסינות?
ש: אצלנו חברה שויונית. אצלנו אין אצולה.
ת: הצחקת אותי.
ש: למה אתה מתכוון? כלומר: למי?
ת: אני צריך לספר לך? קודם כל אלה שמדברים נגד המלחמה ובו בזמן חיים ממנה.
ש: רגע, תן לי להבין: האם זה לא בדיוק הפוך – לחיות ממשהו ולדבר כנגדו?
ת: וממה חי הקברן? וכמו הקברן, שחי מן המתים, המדינאי השמאלני מדבר על שלום וחי מהמלחמה...
ש: אז מה יהיה הסוף?
ת: אם זה יהיה תלוי בנו, אז לא יהיה לזה סוף.
ש: האם תהיה מוכן לחשוב על דרך כלשהי שבה נוכל לחיות בשלום זה לצד זה?
ת: לא כל עוד אני חי.