שיפוט וחופש
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 1133
שיפוט וחופש
"ציון במשפט תיפדה"
ביסוד הגאולה שיפוט מציאותי.
כל בעיה שהיא – וזה מתייחס בהכרח אל המצב הבעייתי שבו נמצא היום העולם – היא, ביסודה, בעיה של צדק. רק שיפוט מציאותי – כזה שיזהה את האמת שיש במתרחש ויצהיר עליה לטובת יישום הצדק לפיה – הוא המפתח לפתרון בעיות היחיד, העם והעולם.
שיפוט כזה – שאיננו קיים היום, חייב להתבסס על חוקי המציאות, כי כל הקיים – כולל בני האדם – כפופים לחוקי המציאות.
הכפיפות לחוקי המציאות איננה שיעבוד אלא תיאור, הצגת היבט; האדם, עובדות הטבע וכל תופעותיו הם יישומים של חוקי המציאות וביטויים.
אך ברמת הקיום העליונה, בראש פירמידת ההשלכה, במקור השפע, קיים מימד האחדות ובו אין הפרדה או הבדלה בין תופש לנתפש, בין מחוקק לחוק ובין גוזר הדין לזה שממלא אחריו.
מימד אחדות יסודי זה נקרא גם אלוהים. המושג אלוהים, המתייחס לכל מה שקיים, הוא, בין היתר, המקום והשם היסודיים, שהם המציאות עצמה.
האם אלוהים כלול ו/או כפוף לחוקי המציאות? כפוף לא. כלול כן. למעשה, בקשר שבין החוק למציאות, אלוהים הוא שניהם – ואינו אחד יותר מן השני. אלוהים הוא, כשמו ביהדות, המקום - המרחב שבו מתרחשים הדברים – והוא לא פחות המציאות מאשר חוקיה.
על פי תורת ישראל בני ישראל הם בני חורין וכך גם שופטיהם. השופטים ביהדות הם אנשים חפשיים, היכולים לגזור כל גזר דין שנראה להם מתאים ואין איש האומר להם מה לשפוט ואיזה עונש מתאים לאיזה חטא או עוון.
דבר זה הוא ביטוי נאצל של היות השיפוט פעולה של בחירה חפשית. אם אין האדם חפשי לבחור אין הוא יכול לשפוט.
לפיכך, שופטי היהדות הם אנשים חפשיים המחוייבים לחוק אלוהי, שמשמעו חוקי העולם, שהם חוקי היסוד של המציאות. על שופטי עם ישראל אין מורא אדם – ואלה שעומדים לפניהם למשפט הם אנשים חפשיים שבוחרים לקבל עליהם את דין התורה.
שופטיה של ישראל הדמוקרטית אינם כאלה: הם אינם שופטים באמת אלא פקידים שאינם חפשיים להחליט ולשפוט באופן חפשי. פסקי הדין שלהם נקבעו מראש והשופטים-כביכול מחוייבים לפעול על פיהם. למעשה, השופטים-כביכול של ישראל דהיום עוסקים בהתאמה של המציאות לחוק, עפ"י אמות-מידה וקביעות שלא הם קבעו.
ספרי החוקים של חברתנו אינם ספרים שבהם חוקי מציאות, כמו ספר התורה, וגם לא ספרים שבהם חוקי טבע, אלא ספרים המכילים חוקים שנכתבו על ידי בני אדם באופן שרירותי, ללא שום קשר לחוק המציאותי – האלוהי או הטבעי.
בסרט שראיתי פעם אומר שופט אמריקאי לאדם שאת גזר דינו הוא עומד לגזור: "אני מעריץ את מה שעשית אך החוק לא משאיר לי ברירה ומחייב אותי לגזור עליך מאסר עולם." בעולם של היום תמונה מעין זה היא בעלת הגיון עצמי ברור וקביל – אך הוא איננו כזה בעולם שפוי, שכלתני ולא סותר. המפתח להבנת הסתירה טמון בשימוש הלא לגיטימי במושג "שיפוט". אי הלגיטימיות נובעת מכך שפעולתו של "השופט" לא היתה, כאמור לעיל, פעולת שיפוט אמיתית אלא ציות של עבד (רם מעלה...) הנעשה בניגוד לרצונו, הבנתו ותפישתו הוא.
ועד שלא יהיו שופטי חברתנו חפשיים לשפוט בצורה אובייקטיבית, לא ייעשה בה צדק.