תקוות מסוכנות
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 1099
תקוות מסוכנות
בקונצרט של התזמורת הפילהרמונית הישראלית, שהתקיים אמש בשוק מחנה יהודה בירושלים, אמר ראש העיר, אהוד אולמרט, בין היתר, כי "התקווה תנצח את הפחד".
יום לפני כן, בראיונות שונים שהעניק חיים רמון במסגרת אירועי ועדת מפלגת העבודה, הוא הדגיש פעם אחר פעם כי יש לתת לעם את "אלטרנטיבת התקווה".
לפוליטיקאים אסור לדבר על תקווה; פוליטיקאי הוא איש מקצוע שאמור לבצע משימה מסויימת ולתת ללקוח שלו סיפוק מלא ולא "תקווה". כשבעל-מקצוע אומר שמה שהוא מציע לך הוא תקווה, הוא אומר שהוא איננו מתכוון לפתור בעיה, להשלים עבודה ולעשות את מה שהתחייב לו.
איש מקצוע אינו יכול לקבל משכורת על "אני מקווה שאוכל" או "אעשה כפי יכלתי" וקל וחומר שלא על "אני לא מבטיח" – שזה מה שהוא מבטיח כשהוא מדבר על "אלטרנטיבה של תקווה".
כשחיים רמון מדבר על תקווה הוא אומר במלים אחרות שהוא איננו מתכוון לפתור בעיות, לסיים מלחמות או לשחרר את העם. "אלטרנטיבה של תקווה" היא מלכודת מושגית-פסיכולוגית, הכובלת את השומע המסכים לה בכבלי נצח של שפלות, עבדות וכשלון.
ועם כל הכבוד ליושר שלו, עלינו לקחת אותו במלה ולא לתת לו להתקרב למשרה ציבורית: לנו יש צורך במעשים ולא בתקוות.
התקווה נחשבת על ידי העולם הנוצרי כמעלה, כי התקווה היא כל מה שנשאר לחיים כושלים, של חדלון המחכה למוות הגואל. תקווה היא כל מה שנשאר למי שאינם מסוגלים לעשות יותר, לחיים שנשברו ונכנעו. התקווה היא עקרון הפעולה של זה שאינו מתכוון לפעול באמת.
אדם שבור מקווה. אדם שנכשל מקווה שאחרים יצליחו, שישחק לו מזלו, שיאיר לו הגורל. כשאתה עומד בפני כשלון, כשאין לך ברירה, כשכל מה שנשאר לך זה לקוות, אז התקווה זה מה שיש – ואין ברירה. אך תקווה כהגדרת תכלית, כאשר ניתן לנצח ולעשות למען הנצחון, משמעה הכנה מראש לכשלון ומלכודת פסיכולוגית מסוכנת ביותר.
מדינאי שמצהיר כי תכליתו התקווה מנסה להחתים את המאמינים בו על הסכמה לכשלון מראש. לכך אסור להסכים.