האינטרס האמיתי של שליטי ערב
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 869
האינטרס האמיתי של שליטי ערב
השלום איננו – ומעולם לא היה – אינטרס אמיתי של הערבים. בודאי לא של שליטיהם.
הסיבה: מדינות ערב אינן מדינות חופשיות. מעשית, פוליטית ותרבותית (כלומר, גם פסיכולוגית) מדובר במדינות עריצות ריכוזיות, אשר מחזיקות בנתיניהן באמצעות טירור. הטירור הפנימי זקוק לתירוץ המלחמה החיצונית. אין קטלני יותר לשליטתו של רודן ממצב אמיתי של אי לוחמה ולכן השלום אינו אינטרס אמיתי של הרודנות.
מכך, ניתן להבין את הענין המתמיה של ארצות ערב שחתמו על הסכמי שלום עם מדינת ישראל, להתנהג לעתים קרובות כאילו הן אויבות ישראל (ראה התנהגותן הבוטה של מצרים והרשות הפלשתית כלפי ממשלת ישראל). לכאורה, ניתן לפרש את עוינותן המוצהרת כאילו הן חייבות להיראות תוקפנות כנגד ישראל מטעמים פוליטיים של מחויבות כלפי מדינות ערב האחרות, שעימן הן רוצות להישאר במערכת יחסים תקינה. למעשה, מדובר באינטרס דיקטטורי פנימי מובהק: כל השליטים הערביים הם, למעשה, רודנים וככאלה הם זקוקים לסכסוך המזרח-תיכוני, לשנאת ישראל ולהתנגדות למערב ולערכיו (שה"קיצונים הדתיים" שבמחנם חוזרים ומאשימים את ישראל בהחדרתם לאיזור).
כל עוד מדינות ערב אינן מדינות חופשיות, השלום האמיתי איננו אינטרס ערבי אמיתי. מדינות ערב מנהלות מדיניות דו-פרצופית המציגה את הסכמי השלום כלפי נתיניהן (ולעתים, מסיבות דומות, גם כלפי העילית האינטלקטואלית שלהן עצמן) כטקטיקה מתוחכמת המהווה חלק מאיסטרטגיה מלחמתית שמטרתה הסופית השמדת ישראל.
יש למדינות ערב אינטרס אמיתי לא להשמיד את ישראל אלא להילחם בישראל מבלי לנצח אותה באופן מלא. הן מעוניינות למשוך את מצב המלחמה נגד ישראל לנצח, כדי לשמור על יציבות השלטון בן, משל לרופא המעודד תפוצת מחלה ומנציח אותה כדי לשמור על מעמדו החברתי.
זה נכון שישראל מהווה איום על האזור כולו, אך לא בגלל יכולתה המלחמתית, אלא בגלל שהיא מדינה השומרת על מידה מרובה של חופש, ואין אין איום גדול יותר על מעמדן של מדינות עריצות מקיומה של מדינה חופשית בשכנותן.
מי שאומר שמדינות ערב מעוניינות בשלום, טועה – אך כך גם מי שיטען שארצות ערב מעוניינות לנצח במלחמה. הן רוצות מלחמה, אך לא לנצח בה, מאותה סיבה שבגללה בעל אחוזה אינו מעוניין בכך שבעלי החיים והעבדים שבאחוזתו ימותו. הערבים זקוקים למלחמה חיה וקיימת, מלחמה נצחית, כדי להמשיך ככל האפשר את שלטונם המצמית והרצחני. למזלנו, הם אינם "קרי מזג" כאירופאים, המסוגלים לברוא מלחמה "קרה" שתחזיק מעמד למשך מספר דורות, כמו זו שעדיין קיימת באירופה.
ביסודו של דבר, מלחמה היא צורה של שוד (שמדי פעם הופך גם לרצח). על רגל אחת, ניתן למצות את הפילוסופיה והפסיכולוגיה של הערבים במשפט הבא: אם שודד יכול לקבל מקרבנו את תכולת ארנקו מבלי שיצטרך לסכן את עצמו, רק על ידי איום או הפחדה, אז אין לו שום סיבה להילחם – ולא יהיה לו איכפת אם קרבנו יקרא לשוד זה "שלום"...