מה שהיה

 

מה שהיה

 

ב1967, אחרי עשרים שנה של עויינות לא צודקת, התכוננו מדינות ערב להתקיף ולהשמיד את מדינת ישראל.

מדינת ישראל הדמוקרטית, אשר הגנה על עצמה, ניצחה והדפה את צבאותיהם של שלוש מדינות ערביות עריצות אשר נתמכו בסיוע של מדינות רבות נוספות, קרובות ורחוקות. אירוע זה עומד ביסוד כל האירועים שהתרחשו באיזור במשך 30 השנים האחרונות.

לאור העובדות שלעיל יש לזקוף כל סבל אנושי, פרטי או כללי, שנגרם מהסכסוך המזרח-תיכוני קודם כל לחובת המדינות התוקפניות. זה הדבר שיש לזכור כאשר שופטים בצורה אובייקטיבית את המדינות המסייעות להן.

תוקפנותן העקרונית של אויבות ישראל לא פגה על-אף הזמן שעבר ועל אף חתימתן על הסכמי שלום, כי שום שלום אמת לא התפתח כתוצאה מכך במזרח התיכון.

כפי שזה נראה, ישראל רק שוקעת יותר ויותר בבוץ האשלייה שאויביה מסוגלים ורוצים בשלום, בזמן שאין הם אלא מנצלים כל דרך כדי לסחוט ממנה ומן המערב יותר ויותר משאבים כדי לתמוך בעמדתם נגדה.

ו"גולת הכותרת" של האיסטרטגיה המכוונת נגד ישראל היא זו של יאסר ערפאת, שהצליח לגייס לטובתו אף את דעת הקהל העולמית, כפי שזו באה לידי ביטוי בעובדה שקיבל את פרס נובל לשלום. עובדה זו מהווה, כשלעצמה, עדות להצלחתה של יוזמתו הערמומית של המרצח בהכשלה מתוחכמת של כל מבצרי ההתנגדות המערביים שעמדו נגדו.

נתונים נוספים