רצחנות תרבותית

פרטים
עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
כניסות: 891

 

רצחנות תרבותית

על טבעו האלים של העולם הערבי

 

כשנמצאת בנפשו של אדם מסוים נטיה כה חזקה לאלימות, שמתבטאת בכך שבכל ריב, עימות או סכסוך שמתגלעים בינו לבין בני אדם אחרים הוא רואה את רציחתם כדרך המתאימה לפתרון הבעיה ניתן להכריז על אדם כזה לפחות כמפגר וירוד בהתפתחותו האנושית אם לא כמי שלוקה במחלת נפש חמורה, המחייבת טיפול – שלא לדבר על כך שיש להגן על החברה מפניו. וקל וחומר שנכון הדבר במקרה של חברה, כי בעולמנו קיימת תרבות שלמה הנמצאת במצב כזה: החברה הערבית. עבור בניה של חברה זו מהווים האלימות והרצח דרך כה נפוצה ליישוב מחלוקות עד שקשה להימנע מלראות בקיומה איום ממשי על כלל העולם התרבותי, שבו נחשב הרצח – בצדק – לפשע הראוי לעונש.

הריבוי היחסי של מקרי האלימות והרצח בין בני החברה הערבית ובינם לבין העולם כולו מעיד על כך שיש לנטילת חיי אדם בתרבות הערבית מעמד הקרוב ללגיטימי בארסנל אמצעי ההתמודדות שיש לאדם בה עם מצבי מחלוקת חברתית. בעולמו של הערבי תופסת האלימות מקום מכובד הרבה יותר משיש לה בתרבויות האנוש האחרות – מה שמציב לגבי התרבות הערבית סימן שאלה אודות בריאותה הרוחנית. בעידן הנאור מהווה מושג ההומניזם לא רק אבן יסוד של העולם התרבותי אלא גם אמת מידה למידה שבה ראויה תרבות לתואר אנושית. ההומניזם, כשמו, מצהיר על התאמה לטבע האדם ואת מידת התאמתה של תרבות אנושית לטבע האדם ניתן לקבוע, קודם לכל דבר אחר, על ידי התייחסות תרבות זו לערך היסוד של חיי האדם: החיים עצמם. במובן זה מציגה התרבות הערבית יחס כה ירוד לערך חיי אדם עד שספק אם ניתן לראות את תרבותם כאנושית במלוא מובן המלה.

עד כמה שעשוי הדבר להישמע מופרך, יש להכיר בכך שעל אף שנראה, לכאורה, כי כל פעולות היסוד של כל יצור חי נעשות כדי לשמר את חייו, אין הדבר כך במלוא מובן המעשה – ובמיוחד לא כשמדובר באדם. הסיבה לכך היא שיש בנמצא פעולות חיים שמנוגדות לחיים – ובכלל זה פעולות שמכוונות למטרות המנוגדות לחיים, כמו התאבדות או רצח. לעתים, בשל בעיה פתולוגית או כשל מחשבתי, יכולה פעולה מסוג זה לתפוס מקום שולט בתרבות אנושית – וזה המצב לגבי התרבות הערבית: על אף שלכאורה פועלים בני תרבות זו בדרך שניתן להבין ממנה כי חפצי חיים הם, אין ערך החיים – ובכלל זה חיי אדם – מהווה ערך יסוד בתרבות זו.

דבר זה בא לידי ביטוי בשני תחומים עיקריים: א. בפעולה, בכך כך שנטילת נפש האדם מהווה, בתרבות הערבית, חלק מכל הליך של פתרון סכסוך או עימות בין בני אדם, החל מעימותים בעניני כבוד ומעמד וכלה בסכסוכים בעניני דיומא, כמו ויכוחים ומריבות בעניני רכוש. ב. בהגות – או, ליתר דיוק, בהיעדרה: בכך שאין עדות לכך שהרוח הערבית פיתחה אי פעם הגות שבה יועלה על נס ערך חיי האדם – בין אם מדובר בעם או ביחיד – ובשום חלק מההסטוריה לא תרמו אנשי מחשבה ורוח ערבים דבר לביצור הרעיוני של זכות החיים של האדם או הצהירו בדרך כלשהי על היות ערך חיי האדם בעל ערך הראוי למלחמה על הגנתו.

התבוננות בפעולת החיים של האדם הערבי לא מעלה במבט ראשון את העובדה שהמאפיין המובהק ביותר של התרבות הערבית הוא היותה תרבות של רצח, שכן לכאורה קיימים בתרבות זו כל המרכיבים האופייניים לחיים אנושיים שבהם כל בני אדם משתפים פעולה ביניהם – ולו כדי לקיים את הפעולות המורכבות שתובעים חיי האדם בזמננו, כמו למשל בתחומי הטכנולוגיה, הנחוצים לצורך הפעלת מנגנונים מודרניים של קיום האדם בעולם של זמננו. אך במבט שני ניתן לגלות כי חלק ניכר מתרבותם המעשית של הערבים הוא חיקוי של התרבות המערבית, שממנה הם נוטלים מזה זמן רב את האמצעים לקיומם – ואין זה סוד כי ארצות ערב נזקקות לסיוע מתמיד של ידע, משאבים וטכנולוגיה מן העולם שמחוצה להן. בהקשר זה, יש משמעות רבה לעובדה שכמעט אין לראות בעולם החופשי תוצרים ערביים ושגם החרם הערבי שהופעל נגד מדינת ישראל (במקביל לסיוע הרב שהעניקה ישראל לארצות אויביה) התבסס על החרמת תוצריהן של חברות מערביות שסחרו עם ישראל.

חיקויו של העולם הלא-ערבי הוא דרך החיים האופיינית של הערבים החל מעלייתם לראשונה על בימת ההסטוריה, שכן תרבותם הפוליטית, שלא נטשה מעולם את דרך חייו של שודד המדבר, אשר חי באמצעות קרבנותיו, בוססה מאז ומתמיד על גזל ואלימות שבאמצעותם הפקיע הערבי את צרכי קיומו מבני עמים אחרים ושיעבד אותם הן בכיבושיו הצבאיים והן בפלישות ההגירה שלו. בדרך זו או אחרת, הקידמה הערבית מבוססת גם היום על חיקוי של טכנולוגיות שפותחו בעולם הלא-ערבי, כשחיקוי זה תופס בעולם הערבי את מקומה של האמצאה והיוזמה שפותחו בעולם החופשי יחסית אליו. למעשה, העובדה שמדינות העולם הערבי הן דיקטטורות מבטאת את אי הערכת האדם בהן.

האדם הערבי הפוליטי, שחי תמיד בחברה של שליטים ועבדים,לא הבין מעולם את טבעה של המגמה התרבותית שהתפתחה בעולם המערבי, שבה מוערך כוחו היוצר של האדם החופשי. סוג זה של הערכה חסר באופן מובהק במערכת יחסים תרבותית של ניגוד ענינים, כמו זו הקיימת בעולם הערבי, שבה כל אדם נתפס מבחינת האחרים כבן-תחרות וכאיום פוטנציאלי. בנושא זה בא לידי ביטוי קיומו של פיגור גדול שיש לתרבות הערבית ביחס לעולם המתקדם, שכן האלימות היא הצד הבולט של דרך פתרון הסכסוכים בין הערבים, הנהוגה הן בארצות ערב והן בכל מקום שבו חיים הערבים (מה שמתבטא בישראל, למשל, במספר הגדול מאד יחסית של מעשי רצח על רקע "כבוד המשפחה"). ריבוי זה של מעשי האלימות והרצח בחברה הערבית משקף את היותה של תרבות זו חסרה את ערכי היסוד של זכויות האדם, הכוללות את הזכויות לחיים ולחופש, המהוות את הבלם היסודי של האלימות בחברה אנושית המבוססת על כבוד הדדי בין בני אדם ועל הערכה הדדית של בני אדם את חיי עמיתיהם.

מעמדו של הרצח בתרבות הערבית איננו תוצאה של מגמה רעיונית. הוא אינו כזה של רעיון מבוסס מבחינה רעיונית אלא יותר כזה של ריק רעיוני; מדובר בחלל ריק רוחני, המבטא את היעדרה של רוח אדם הומנית ברשותם של בני האדם המאכלסים את הארצות והמקומות שבהן שולטת תרבות זו. בזמן שכל התרבויות שבהן צמחה הערכה לחיי האדם מאופיינות בכך שבהן קיימת הערכה לתוצרי רוח האדם, לתרומתם של בני האדם זה לזה ולפעולתם החיובית, אשר מועילות לכל הנמצאים עימם בקשר, מאפיין את תרבות ערב חוסר ההערכה שיש לבני אדם זה כלפי זה (ללא הבדל כלשהו בין ארצות מוצאם או תרבותם). נטיית התרבות הערבית לפעולות של אלימות ורצח היא כה יסודית, מקיפה וכללית עד שאין היא מופעלת על ידי הערבי רק ביחס למתנגדיו ואויביו הפרטיים, או של ערכי התרבות הערבית או גוף פוליטי זה או אחר אלא כלפי כל בני האדם המתנגדים לו, בין אם מדובר באויבים מבית או אויבים מחוץ ובין אם מדובר ביריבים דתיים או מסחריים.

בכלל, הסכסוכים המצדיקים, מבחינתו של האדם הערבי, אלימות רצחנית עשויים להיות כאלה הקשורים לענינים של מה בכך בעולם התרבותי, שכן כמעט כל פעולה יכולה להתפרש בעיניו של בן תרבות זו כפגיעה בכבודו, שהיא לפי תפיסתו העילה הראשית לאי סליחה, שנאה ואלימות.

בשל היותו של הרצח מהנחות היסוד של מורשת תרבות ערב, הוא מופנה לא רק כלפי אויבים אלא גם כלפי עמיתים. די בעובדה זו כדי ללמדנו, כיהודים, כישראלים וכבני העולם המערבי, הנתקלים בערבים כאויבים בשדות הקרב והמלחמה, כי רצחנותו של הערבי – אפילו זו המופנית נגדנו – איננה אלא ביטוי של ליקוי תרבותי כוללני. שומה על כולנו לזכור כי זה שעימו מתעמתים אנו בשדה הקרב הוא בנה של תרבות רצחנית, אשר רגיל בחייו לאלימות ולמעשים של רצח מצד בני משפחתו, שבטו ועמו הרבה לפני הקרב המסויים שבו נפגשנו בו.

נתונים נוספים