תרבות גזלנית
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 1033
תרבות גזלנית
על אחדות האיסלם
בניגוד לתפיסת הפיצול בין רוח וחומר, האופיינית לנצרות, האיסלם נוהג בדרך שמעידה כי סוג כזה של פיצול איננו קיים ברשותו. אך על אף שאחדות הרוח והחומר מאפיינת לעתים קרובות גישה של יושרה מוסרית, שבה אין ניגוד בין החיובי שבפעולה לבין החיובי שבמחשבה המופשטת, בעולמו של המוסלמי מתבטאת אחדות זו דווקא ביחס שבו הוא נוהג כלפי אויביו. בהקשר זה אופייני למוסלמי לבטא את גישתו הרעיונית השלילית באופן המתואם עם פעולת מלחמתו המעשית.
רבות עדים אנו להתיימרותם של הוגי הדעות מסוימים ש"לא לעשות הכללות" וברוח זו שלא לטפול על דת כלשהי האשמה כוללת בגין מעשיהם של מאמינים יחידים בה. עם זאת מאשימים רבים מאנדי הרוח בימינו את המסורת היהודית בכל פשע שמבצע יחיד חובש כיפה אך מאידך אין הם מעיזים לקשור את רעיונות דת האיסלם לאלימות הרבה שבה נוהגים מליוני מוסלמים בעולם. בחוסר איזון זה יש כדי להחשיד את בעליו לפחות ביחס של איפה ואיפה אם לא לראות גם שאכן יש דברים בגו ויש יסוד להטיל על רעיונותיו של האיסלם אחריות ישירה לאלימות הנהוגה על ידי המחזיקים בו.
ולא מדובר רק באלימות שבה נוהג המוסלמי כלפי מי שאיננו מאמין אלא באורח החיים של תרבות האיסלם, אשר שפיכות דמים נפוצה בה מאז ומתמיד, כשהיא נהוגה לא רק בינה לבין בני דתות אחרות או מי שהיא מגדירה ככופרים אלא גם בין מאמיניה. למעשה היתה האלימות כמעט לסמל המסחרי של תרבות האיסלם אשר השליטה אותה, מאז הופיעה בהסטוריה, לא רק בדרכי הכיבוש שבהם נקטו המוסלמים כלפי העולם הלא-מוסלמי אלא בשיטת שליטתה במקומות שעליהם השתלטה. למעשה, עד היום מהוות הארצות שאותן כבש האיסלם עדות לפיגור אנושי, המנציח את השלבים הפרימיטיביים ביותר של התרבות האנושית, שבה השליט הבלתי-מעורער הוא כוח הזרוע ומושגים כמו זכויות יסוד הם בלתי ידועים.
למעשה, מדגימים בני תרבות האיסלם כי לפחות מבחינה פוליטית נותרה תרבותם מאחור ביחס להתקדמות הרעיונית שעבר העולם מימי קדם. כאמור לעיל, אין מושגים כמו זכויות יסוד ידועים כלל בעולמו של המוסלמי – וקל וחומר שאינם מכובדים. הזלזול המתמיד בזכויות החיים והחירות, הנפוץ בכל מושבות האיסלם, משתלב בפגיעה הקבועה של המוסלמי בזכות הקנין, אשר מעולם לא פסקה מלהיות בת-לוויה קבועה של תרבות המוסלמי, בין אם מדובר בארץ שדתה היא מוסלמית ובין אם המוסלמי חי כמיעוט בארץ לא מוסלמית. סקירה הסטורית של האיסלם מראה כי ערכי המקור של השודד המדברי הפראי שבאמצעותו הגיח האיסלם ממדבריות ערב אל העולם עדיין קיימים בתרבותו העכשווית ומעולם לא זנחוה לטובת ערכים מתקדמים יותר מבחינה אנושית.
מה שמבטא בצורה מובהקת את הפיגור המוסלמי בנושא זכות הקנין הוא היעדר מודעות מפורשת בתרבות הערבית לערכים כמו יצירה מקורית וערך הבעלות שנובע ממנה. התוצאה הישירה של היעדר זה היא חוסר ההערכה שבו אוחזים בני האיסלם כלפי ההישגיות הגדולה שתחומי היצירה של העולם המערבי, אשר ממנו הם נהנים ולעתים קרובות אף מתקיימים בזכותו, כאשר לא רק שהם אינם מכירים בערכי היסוד שהיצירה המערבית מתבסססת עליהם – כמו החופש, החיים וזכות הקנין – אלא שהם אף רואים את מה שהם מקבלים מן העולם המערבי כדרכו לשלוט בהם (מה שמסביר את איבתם המתמדת של החלשים שבאומות ערב כלפי המסייעים בידם). דוגמה מובהקת לכך מתרחשת במדינת ישראל שבה חיים אזרחים מוסלמים רבים, אשר אינם רואים סתירה כלשהי בין קבלת טובות הנאה מן הממשל הסוציאליסטי לבין פעילות גזלנית פושעת אשר יזומה על ידם כלפי כל זכות קנין שניתן לפגוע בה, הן כיחידים הפושעים באופן פרטי כאשר הם עוברים על החוק והן כמנהיגים פוליטיים אשר עוסקים ב"גיוס תרומות" שמשמעותו המעשית הוצאת משאבים מידי העולם כולו לטובתם.
סקירה הסטורית-רעיונית של היחס לזכויות הקנין תגלה כי תרבות הגזל הנהוגה בקרב המוסלמים היא, כאמור לעיל, דווקא ביטוי של אחדות מיוחדת האופיינית לאיסלם. דבר זה מתבלט כניגוד על רקע הפיצול הנוצרי, הרואה אי התאמה בין מגמות רוחניות לחומרניות וברוח זו תופס ממש כסתירה את היחס בין המגמה הדתית לבקשת הרווח. בזמן שבעולם הנוצרי-מערבי (הכולל בהשפעתו גם את ישראל) נהוג למיין את הפשעים המבוצעים לדרגות שונות מבחינה מוסרית ביחס ישר להיותן שואפות לערכי רוח או חומר אין הערבי-מוסלמי רואה הבדל עקרוני ביניהם; מבחינתו אין פעולה של גזל כלפי אדם אחר – במיוחד אם אינו מוסלמי – בגדר פשע כלל. לפיכך יש מבחינתם של ה
גם בישראל מסווגת המשטרה מעשה פשע המתבצע על ידי האויב נגד ישראל והיהודים כ"לאומני" (בניגוד ל"פלילי"), מה שאומר שהוא ממויין בתודעת המחזיקים בחלוקה שלעיל למשפחת הפשעים ה"אציליים", הנמצאים בדרגה אנושית גבוהה יותר מפשעים שנעשו "רק" למען רווח חומרי. בישראל, חוליית הרוצחים שנחשפה לאחרונה בנצרת פעלה, כפי שהוצהר, "על רקע לאומני", ויצרה בעיה לגבי המחזיקים בהפרדה בין אידיאלים לכסף, שכן חברי קבוצה זו, הדתית-לאומנית המונעת מאידיאולוגיה מוסלמית המשותפת לארגון הרצח הדתי "אל-קאעדה", ביצעו גם מעשים כמו תקיפה של שליח פיצה, שוד האופנוע שלו וגניבת ארנקו – דבר שקשה לראותו כפעולת שחרור על יסוד לאומני או דתי.
אך קושי זה קיים רק בעיני המתבונן המחזיק בגישת ההפרדה, שכן כמעט כל העולם המוסלמי – כולל כאלה שאינם חברי ארוני טרור – מצדיק את פעולת שוד הכופרים דתית ומעשית כאחד ואינו מבחין כלל בקיומו של הבדל עקרוני בין פעולות של שוד וביזה לבין כאלה שנעשות למען האיסלם. למעשה, מצביעות כל העדויות על כך ששוד מי שאינו מוסלמי נתפס על ידי המוסלמי כחלק טבעי מפעולת החיים שלו. גישה זו מסבירה גם את תמיכתן של מדינות ערב בכל דרך שבאמצעותה ניתן להשיג רווח מה"כופרים", מה שיש בו גם להסביר את היעדרן המלא של נקיפות המצפון או הפקפוקים שיש לכל מי שנתמך בדרך זו או אחרת ממשאבי המערב, כפי שעושים המוןסלמים החיים בישראל ונהנים ללא שום תחושת בגידה או פשרה ממשאביהם של היהודים השנואים.
אין הדברים מוגבלים רק ליחידים המחפשים השגת נכסים בכל דרך אפשרית אלא גם למדינות ומשטרים של העולם המוסלמי. החל ממדינות שבשטחן נמצאו משאבים שיכולות הן להתייחס אליהם, על אף שאלה נתגלו, הופקו ונוצלו על ידי המערב כשייכים להם (בתוקף אידיאולוגיה מערבית!). תביעותיה של מצרים לגבי ערכים שגילתה ישראל בחצי האי סיני ופיתחה אותם, וביניהם מרבצי הגאז שגילתה מול חופי סיני, כמו תביעתה העכשווית של לבנון על תגליות הגאז שנתגלו על ידי ישראל בים התיכון הם כולם חלק מנסיונותיהם התדירים של הערבים להשתלט על כמה שיותר נכסים בכל דרך אפשרית, בלי קשר לזכויות קנין שמבוססות על יצירה אותנטית. לכך – במיוחד בהקשר של הנושא הדתי – כדאי להוסיף יוזמות כמו הכנתה של ירדן שטחים ליד נהר הירדן לאור זיהוי הפוטנציאל הכלכלי העצום הטמון במקום, הנחשב למקודש לנצרות, בשל הסיכוי להרוויח מצליינים נוצריים.