אי המוסריות של נציגי ישראל

 

אי המוסריות של נציגי ישראל

(על משמעות ההסכמה וההודאה באי מוסריות)

 

שחרור רוצחים על ידי ישראל היא פעולה של הודאה והסכמה של ישראל בתפישת המוסר של אויביה – הסכמה בכך שהיא איננה רואה אותם כרוצחים אלא כחיילים. ויש התאמה סימטרית מובהקת בין זה לבין ראיית החייל הישראלי כרוצח.

השקפה זו מושלטת על הציבור במשך שלושים שנים על ידי השמאל האידיאולוגי.

הגדרת ישראל כ"כובשת" - ומכך כלא מוסרית – מכשירה את הקרקע לראות את שליחי ישראל, את חייליה, מתיישביה וכלל אזרחיה כלא מוסריים. זוהי נקודת ההסכמה בין האנטישמיים בשמאל הישראלי לבין חבריהם בעולם.

ואין סמל שהולם יותר את התבוסה הרעיונית והמוסרית הזו מהעובדה שבסיום פגישת מופז-אבו-מאזן האחרונה היה אבו-מאזן הראשון מביניהם שפנה לתקשורת – בתוספת מחזקת של העובדה שהוא עשה זאת בערבית.

והסמל העולה על כולם, בהקשר זה, היה פגישתו של שמעון פרס עם מוחמד דחלאן לצורך דיון על מה שייעשה ברכוש המתיישבים בגוש קטיף. זה ברור שאין בין הרוצחים כאלה שהם יותר גרועים או פחות, ושלכן אין דחלאן טוב יותר מאבו-מאזן, אך ההתעלמות של נציגי ישראל ממעשי הרצח שאנשים אלה אחראים להם הופכת אותם לשותפים מוסריים למעשים אלה ולהוקעתנו, כיהודים, בשותפות להם.

במקום ההסכמה לעקרונות המוסריים האובייקטיביים, המונחים ביסוד היהדות בכלל ומעשי היהודים בסכסוך זה בפרט, תובעים נציגינו שנוותר - ודואגים לטפטף תביעה זו בדרכים רבות ומגוונות:

"אם כל צד יעמוד על שלו ולא יידע לוותר, כולנו נפסיד" – כך נאמר בסרטו פרסומת ל"חוקה בהסכמה" המשודר בערוץ הראשון של הטלויזיה הישראלית. במשפט זה מבוטא חוסר הלוגיקה המשווע של דרך המחשבה העכשווי. זה, כשהוא בא לידי ביטוי בפוליטיקה, מצהיר על כך שהוא תובע ויתור משני הצדדים, אך אינו דורש אלא את ויתורו של הצד הצודק: שלנו.

כי לא רק חוסר לוגיקה יש בתביעה זו, אלא גם חוסר צדק: הוא תובע מהצד הצודק בסכסוך ויתור – ולא מדובר בויתור רק על רכוש או ערך חמרי, אלא על חיים. זו משמעות הויתור על ענישתו של רוצח - ושום טיעונים מעשיים או פרגמטיסטיים לא יהפכו את אי הצדק הזה לצודק.

יש בינינו האומרים כי לשחרור מחבלים רוצחים או להענקה למנהיגיהם את הסמכויות, הזכויות והתקציבים שבאמצעותם יוכלו לפעול, תהיה תוצאה של מעשי רצח נוספים. אך הבעיה המוסרית תיוותר על כנה גם אם איש מאלה לא יבצע אף מעשה רצח אחד נוסף.

שאלו את עצמכם אם מישהו מהשמאל חושב לשחרר את יגאל עמיר מכלאו אם יבטיח שלא ירצח עוד? התשובה ברורה. אז למה, אם כך, מסתובבים להם בראש חוצות בכירי מרצחים? כי נציגינו הודו שהם אנשי מוסר.

נתונים נוספים