דעתו של מר הקהל

 

דעתו של מר הקהל

בעיה נפוצה בימינו היא מעמדו של השיפוט הזוטר הציבורי, אשר מתבטא בכך שכל אזרח מוצא לנכון לקפוץ למסקנות שיפוטיות לגבי אירועים שהוא אינו בקי בהם, כאילו הצדק לגביהם הוא "מובן מאליו". ואולי מישראל תבוא הגאולה...

יש נושאים, אשר עבור רבים הם מובנים מאליהם, כלומר הם מניחים שהם מבינים את כל מה שיש להבין גם אם הם אינם מבררים לעומקם את תכנם. נושאים אלה ניצבים מוכנים לכל מי שימצא לנכון להפיק מהם תועלת, כמו מעשי רצח שמבצעים מפגעים פלשתינים נגד אזרחים ישראלים או מקרים הידועים בציבור כ"אלימות כלפי נשים".

לפני זמן לא ארוך התרחש רצח חבלני נוסף – אחד מני רבים – ליד קדומים שבשומרון. יו"ר ממשלת החמאס, הנייה, הצהיר בתקשורת זמן קצר אחרי המעשה כי מדובר ב"תגובה טבעית לדיכוי". יש ספק באם הוא הכיר את הרוצח אישית – ובכ"ז הוא מרשה לעצמו להצהיר הצהרה כזו. הוא איננו שופט והוא לא הספיק לראות את פרטי האירוע, אך הוא מרשה לעצמו להצהיר כאילו הוא שופט – ומאזיניו אינם מערערים על הצהרה מובנית זו: גם היא "מובנת מאליה" בהקשר הפוליטי. יתרה מזו, הנייה יודע כי הוא "מתפרץ לדלת פתוחה" של אידיאולוגיה שמאלנית קלאסית, הרואה את המצוקה כמקורה של אלימות – ובהתאמה לכך, מטילה את האחריות לכל מעשה אלימות על מי שנתפס על ידה כאחראי למצוקה. במקרה של הסכסוך בין ישראל לפלשתינים הוכשרה מזה זמן רב הקרקע הרעיונית המצדיקה את אלימות הפלשתינים על ידי האשמת ישראל במצוקת האוכלוסיה הפלשתינית.

בהקשר זה, מעניין לשים לב לכך שהרוצח , כנראה, ידע אף הוא כי כך יפרשו את מעשהו – וגם שכנראה שבהתאם לכך גם יטופלו קרוביו אשר יזכו לתמלוגים נאים על מעשהו.

כאמור לעיל, אנשי השמאל מטיפים מזה זמן רב להטמעת היותה של ישראל אחראית לאלימות המרצחים הפועלים נגדה; כשמחבל רוצח עוברים ושבים ברחובות עירנו ממהר השמאלן להפנותנו אל הגורמים שבגללם נאלץ לעשות זאת, מתוך הזדהות עם "סבל העם הפלשתיני". הם רואים את סיבת האירוע כ"מובנת מאליה"; מבחינתם, זהה מקרה זה למקר דומה אחר ואין הוא מצריך, לצורך שיפוט ראוי, בירור נוסף.

המחבל והבעל המכה

כך, למעשה, מהווה חלק גדול מהאוכלוסיה ציבור של שופטים זוטרים, אשר אינו טורח לתהות על הבטחון המלא שיש לו במסקנותיו. רק לעתים רחוקות יעמיקו שופטים זוטרים אלה במסקנותיהם, כשמדובר במספר ידוע לציבור של מקרים "מובנים מאליהם".

דוגמה נוספת לדברים ה"מובנים מאליהם" היא המקרה שקרוי, בעידוד גורמים מסויימים, המקרה של "האשה המוכה": כשנודע מקרה שבו הותקפה אשה על ידי בעלה, משוכנעים השופטים הללו שהבחירה היתה שלו, שהוא אשם ושאין שום אפשרות אחרת מחוץ לכך שהוא רוצח אכזרי. דבר זה מוברר מיידית באמצעי התקשורת על ידי משפט לינץ' מיידי שבו מראיינים כאלה שהכירו את הנרצחת – כולל קרובי משפחתה - המעידים שהיא היתה נחמדה מאד – ואח"כ דוחקים אל הקיר קצין משטרה או איש ציבור לגבי השאלה מדוע המשטרה לא עושה יותר בנושא ה"בעלים המכים".

האם לא יתכן שהאשה אשמה? האם לא יתכן שתרמה משהו לבעיה? האם לא היו שם נסיבות מקלות כלשהן? איש אינו יכול לדעת דבר כזה לפני חקירה אמיתית. אך מבצעי הלינץ' התקשורתי אינם לוקחים עובדה זו בחשבון; מבחינתם מסומנת המטרה כבר מראש: הבעל אשם ואחראי למעשיו בדיוק כפי שהמחבל ורב המחבלים השולח אותו חפים מפשע ואחריות.

הבעיה המוסרית, האלימות והסתירה

מבחינה זו יש אחדות דעים מוסרית בין אנשי השמאל במלחמה עם האוייב הערבי לבין אלה מהם שעוסקים בהגנה על זכויות "האשה המוכה", כי צורת המחשבה הדוגמטית שלהם קושרת אלימות – ומכך אשמה ואחריות – לכוח, ולכן מסתכמת בטיעון הלא-לוגי שמי שנפגע הוא בהכרח החף מפשע ושזה שפוגע הוא בהכרח האלים.

אבל בגישה זו יש סתירה מובנית: מחד, במקרה של המחבל, הם מציירים אותו כמי שהוא חף מפשע כי הוא נדחף לעשות את מעשיו בתוקף כוחות גדולים ממנו – דיכוייה של האוכלוסיה כולה. מאידך, במקרה של האשה המוכה, הבעל האלים הוא זה שנתפס כאחראי למעשיו וכמי שביצע אותם מתוך בחירתו שלו.

הרי אם יהיה השיפוט המוסרי (הדוגמטי ממילא) שווה בשני המקרים, הוא יצטרך להגיע לאחת משתי המסקנות: או שהפוגעים האלימים הם האשמים, ואז דין המחבל כדין הבעל המכה, והמחבל אשם בדיוק כמו הבעל המוכה – או שהנפגעים החלשים הם קרבנות האלימות, ואז הנרצחים בפיגוע הטרור הם חפים מפשע בדיוק כמו האשה המוכה.

אך בדרך כלל אין זה מתאים לאג'נדה של השופט הזוטר השמאלני להרשיע מוסרית את איש הטרור – וזה כן מתאים לו לראות את הבעל המכה כאשם האוטומטי. איך ניתנת סתירה זו ליישוב? אם השופט ישר, עליו לנטוש את הרעיון שניתן לשפוט בלי לשפוט, בשיטת ה"מובן מאליו". כשמדובר באירועים מסויימים, על השופט הזוטר לאמץ את הרעיון שכאשר אין הוא יודע על מקרה מסויים לפרטיו, אז הוא איננו יודע – ואסור לו לקבוע מסקנות ולחרוץ דין.

אם זה יקרה – והשיפוט יתבסס אך ורק על חקירת עובדות ולא על דוגמות – תתחולל בישראל מהפכה שיפוטית אמיתית, שתשפיע על השיפוט הציבורי בעולם כולו.

נתונים נוספים