האיש הרע והאיש העוד יותר רע

 

האיש הרע והאיש העוד יותר רע

 

עם התדרדרות המצב המדיני כבולים נציגינו – ונציגי שותפינו – יותר ויותר בכבלי האמונה כי אנו עוסקים עם האנשים השפויים יותר והרעים פחות שבשורות אויבינו. אך למעשה אנו נתונים בצבת משחק מסחרי עתיק שהוא חלק ממסורתו האכזרית של השוק המזרחי, הידועה בכותרת "האיש הטוב והאיש הרע".

"הטוב והרע" היא שם לשיטה מסחרית נפוצה למו"מ, הידועה לכל מי שעוסק במו"מ כלשהו, החל מקניית נעליים וכלה ברכישת נכס דלא-ניידי. שיטה זו מופעלת על ידי בעלי צד כלשהו – וענין – בעיסקה, כדי להעלות את המחיר שאותו יצטרך הצד השני לשלם עבור מה שהוא חפץ בו. עיקרו של דבר היא פיצולו של צד זה בעסקה לשני חלקים, המציגים כלפי הצד השני שתי תמונות שונות של רצון לעסקה: האיש הטוב והאיש הרע. ה"טוב" הוא החביב ונעים ההליכות, המוכן להסכים, כבר בשלב מוקדם של המו"מ, למחיר ולתנאים שהצד השני מציע. ה"רע" הוא הצד הבעייתי, בד"כ זה שמעלה טענות ומציג את עצמו כמי שאין לו בכלל ענין בעיסקה.

איש עסקים ממולח יודע לזהות את קיומה של השיטה והפעלתה כנגדו עם המשפט הראשון, שתמיד הוא גרסה של "אני רוצה, אבל אחי/אבי/שותפי לא מוכנים לשמוע" ו"אל תדאג, אני כבר אסתדר איתם..." שנגמר, בד"כ ברע. התמים, שאיננו בעל נסיון עסקי, תמיד נופל בפח של ההצעה הראשונה של ה"איש הטוב" ומצהיר על מוכנות.

סוג זה של טכניקה אפייני למו"מים הפוליטיים הנהוגים במזרח התיכון, במיוחד כשניצבים נציגיו הרציניים של ציבור מערבי באפיו: ישראלי, אמריקני, אירופאי, אל מול נציגי מדיניות ערבית, החל מראשי מדינות וכלה בראשי ארגוני מחבלים.

והבעיה היא ששיטה זו, במיוחד בעשורים האחרונים, ובמיוחד במגעינו עם הפלשתינים, גובה מאיתנו את מחירה בדם קרבנות רבים.

במשך שנים רבות, במיוחד מאז הסכמי אוסלו, "עבדו" עלינו ערפאת ושליחיו בשאיפתם המוצהרת לשלום, שהופרעה-כביכול תדיר על ידי ארגוני רוצחים אחרים. כל ההסכם עם ערפאת נבנה על כך שהוא "האיש הטוב" שחפץ בשלום ויש לחזק אותו (על ידי נשק, כסף ופרס נובל), כדי שיוכל להתמודד עם ה"רעים", שהם ארגוני הטירור האחרים.

עד כדי כך הגיעו הדברים, שאף היחס לערפאת עצמו היה כה סלחני שהוא הורשה, למעשה, על ידי נציגיהם של השואפים לשלום מצד הישראלים ובני בריתם, לשלח מרצחים לפעולות רצח למטרת "חיזוק" האיש הטוב (ערפאת) אל מול ה"רעים" (הארגונים האחרים), ולמעשה הפך את השיטה המיקוחית שלעיל לשיטת "האיש הרע והאיש העוד יותר רע". במסגרת שיטה חדשה זו, מצהיר נציג המו"מ מן הצד שאמור לספק לנו את השלום, הצעת "פשרה" שממנה משתמע כי אם לא נבחר בו, הרוצח, לפעול נגד הרצח, יהיה לנו עוד יותר רצח – ואנשי המו"מ שלמולו מסכימים לתנאי מזוויע זה!

גישה סלחנית ומסכימה זו היא מה שמקיים את העולם שהקים ערפאת, יש מאין, בשטחי הרשות הפלשתינית. זו הפעם הראשונה שהצליח ארגון רצח-אימה להקים אומה עפ"י תפישת המציאות שלו ועוד לקבל לכך, כאמור לעיל, סיוע כלל-עולמי.

גישה זו איפשרה לארגוני הטירור לבנות מימד פוליטי חדש – גן עדן למעשי רצח – שבו חיים בשלום, זה לצד זה, אנשי מו"מ המייצגים את עניניהם של קרבנות חפים מפשע ונציגי ארגוני מרצחים, אשר מהצהרותיהם משתמע כי הם גם אינם מתכוונים לוותר על דרך הרצח שלהם, וכל עוד ייתפשו כגורמים "מתונים" איש לא יעז לפרוק אותם מנשקם.

את המרחק הגדול ביותר להתנגדות לקיומה של אומה מסוג זה עשתה ישראל כשהעזה לעצור את ערפאת במפקדתו לתקופת של מספר חדשים – אך לא יותר מכך. גם ישראל לא נקטה בפעולה שמשמעותה חיוב מלא באחריות את האשמים – וכפי שזה נראה, ישראל גם לא עמדה על כך שלהפרות אפשריות של ההסכמים עימה יהיו ערבויות מתאימות מצד כל השדכנים המעורבים. אם כן, היה ניתן היה, לפחות, ללחוץ על כך שההסכמים לא יתקדמו אף פעם עד שלא תראה ישראל את הערבים משלמים את מה שהתחייבו לו.

נראה שההתלהבות והתשוקה של חותמי ההסכמים מצד ישראל ושל מחתימיהם, המתווכים השונים, היו כה גדולים עד שענין של ערבויות כלשהו הוזנח לחלוטין. זה, כשלעצמו, איתות ברור לצד הפלשתיני שהפרה חפצה להניק יותר ממה שחפץ העגל לינוק. כפי שנראים ההסכמים עשר שנים אחרי, העגל אינו חפץ לינוק וספק אם הוא בכלל מסוגל: למעשה, כל מה שנבנה על ידי הפלשתינים מאז אוסלו ועד היום אינו מוכיח כי הערבים מסוגלים בכלל לבסס מערכת מדינית על אנושיות,חופש וצדק.

אך ההתלהבות המתמדת של שמאלנינו ושותפיהם ממשיכה לעוור את עיניהם והם ממשיכים להמציא לנו, בהיעדר אנשים טובים באמת בצד האוייב, אנשים "רעים פחות", וממשיכים לסכן בכך כל אינטרס אמיתי של האזרח הישראלי. ובהקשר זה מכאיב, אך רלוונטי לא פחות, הוא שגם זכויותיהם של פשוטי העם הפלשתינים נרמסות ברגל גסה על ידי ה"מנהיגים" שמייבאת ישראל לשטחים המשוחררים בשם הסכמי השלום.

זהו מדד-ערך חדש של מו"מים פוליטיים, המבשר התדרדרות בין-לאומית, שמשמעותה כניעה רבתי של הצדק והשכל הישר לגורמים אנושיים ברבריים, מן הסוג הנחות ביותר.

בהקשר זה, הסכמתה של ישראל – מאולצת ככל שתהיה – ללחצי אומות העולם, היא הרסנית מבחינה מוסרית ויש לה השלכות מחרידות למצבו הכללי של העולם. דרך הכניעה ללחצים שמדגימה ישראל חדשים לבקרים, לומדים מתנגדי הצדק בעולם עד כמה ניתן למתוח את חבל העוולות – והתומכים בצדק סובלים את הסבל המתמשך שמספקים מדינאי ישראל על ידי הסכמותיהם לסיוע ל"רעים פחות" כדי להתנגד ל"רעים יותר".

ישראל, שהיא היום הסכר המוסרי האחרון לפני התמוטטות מוסרית זו, נופלת במלכודת "האיש הטוב" ו"האיש הרע" בכל פעם שהפוליטיקה שלה והתקשורת שלה בעקבותיה, מתגייסות כדי להסביר לנו שאבו-מאזן, מכחיש השואה, שהוזמן אחר-כבוד לבית הלבן, מלא כוונות טובות ושאיפה לשלום, שהבעייה שלנו היא עם החמאס, שמייצר לאבו מאזן בעיות – וששומה עלינו להקל על לחציו.

החמאס, מסבירים לנו, הוא "האיש הרע" שבסיפור – וזאת אל מול אלפי דוגמאות והוכחות המראות כי האמת איננה מסכימה עם זה – וכי אנשי הרשות הפלשתינית אחראים להרבה מעשי רצח כנגד ישראלים, גם בלי להזדקק ל"עזרת" החמאס.

לאחרונה, עם עליית מעשי התוקפנות בגבול הצפון, מלמדים אותנו כי על אף שלבנון היא מדינה ריבונית, מי שעושה לנו צרות הוא ה"חיזבללה" ושההוראות שהוא מקבל הם, בעצם, מאיראן, והן עוברות דרך סוריה. כך יש לנו שלל כוחות, גופים ואישים לעסוק עימהם כדי להתגונן – ובינתיים יש לכל גורם אוייב יד חפשית כמעט לפעול נגד אזרחי ישראל וישראל עצמה איננה יכולה לפעול בחפשיות כנגד האשמים.

למעשה, ישראל נטשה כבר מזה זמן רב את המחשבה על פעולה ישירה כנגד האחראים לפשעי המלחמה המבוצעים נגדה. הטקטיקות הנדונות לעיל של העברת האחריות - וכל אלה שמסכימים עימן ונופלים לתוך המלכודות שהן מייצרות - יסייעו למי שבאמת צריך לתת את הדין על הפגיעה היזומה בישראל להתחמק מעונש לזמן רב.

ושוב יצמח לנו, במקום האיש הטוב, איש "רע יותר" ונוכל לצפות שאלה שיבואו אח"כ יהיו רק יותר ויותר רעים. האשמה תהיה שלנו – של ישראל ובנות בריתה – אשר, במקום להשיב מלחמה שערה ולתבוע את ראשם של האשמים, עסקה בבירור השאלה איך מפרידים מתוך ערימת הרוע האנושי שלמולה אנו ניצבים את הרע הפחות רע...

ולסיום נזכיר כי אסור לאדם, גוף ציבורי או מדינה מוסריים להתפשר על הרע במיעוטו, אלא להתמיד במאבק נגד הרע, כדי "לבער את הרע", להשמידו ולא לאפשר לו תקומה. מי שמנסה להתפשר עם הרוע יכול רק להפסיד בחשבון המלא.

נתונים נוספים