הבחירה

 

הבחירה

 

בכל פעם ששמעון פרס מדבר על כך ש"יאסר ערפאת הוא הנציג הלגיטימי של הפלשתינים, אשר נבחר על ידם בבחירות דמוקרטיות" הוא חושף את זהות עצמיותו הכושלת בשני היבטיה:

א. בניתוקו מן המציאות, כאשר הוא איננו רואה את העוולות ומסכת הפגיעה הנמשכת בזכויות האדם, האזרח והיחיד של העבדים האומללים שתחת עריצותו צמאת הדמים של ערפאת.

ב. שביחס ישר לנכונות והסכמת חלק מהפלשתינים עם שלטונו של ערפאת הם מסכימים גם עם פשעיו ושותפים להם ובכך מפלילים עצמם כרוצחים ושותפים לדבר עבירה.

זוהי משמעותה המוסרית של עמדת השמאל.

בניגוד לכך, בפעולה של כיבוש שטחי הרשות הפלשתינית יהיה משום: א. ענישה. ב. שחרור: הענישה תהיה של השותפים לפשע. ב. השחרור יהיה של אלה הנאנקים תחת עול הכיבוש – הכיבוש האמיתי, הרצחני והלא צודק של ערפאת וכנופייתו על איכרים בורים ועלובי נפש.

ויבחר כל אחד מהקוראים – או מהפלשתינים – באיזה צד של המלחמה הוא בוחר להיות: המוסרי המנצח או הלא-מוסרי הכושל.

נתונים נוספים