המלחמה נגד המלחמה

 

המלחמה נגד המלחמה

שלילתה העקרונית של המלחמה ההסכמית

 

מדינת ישראל מוסרית צריכה להשיב מלחמה רעיונית שערה נגד כל המתקפה הרעיונית-מוסרית הפועלת כנגדה לפחות מאז קומה. אחד הדברים הראשונים והיסודיים שיש לעשות במסגרת מלחמה זו הוא שלילה עקרונית של המלחמה ההסכמית, שהוא המסגרת שבתוכה יש, על פי הנחות היסוד של המערב, לנהל מלחמות.

במובן זה, צריכה ישראל להכריז מלחמה מוסרית כנגד הלגיטימציה שניתנת לפעולות מלחמה כלשהן. ישראל צריכה לסרב להסכים לתפישה ההסכמית המקובלת של מלחמה ולהציב את עקרונות המוסר היהודי, הרואות פתיחה במלחמה כפשע, בחזית המאבק נגד כל מתקפה המתרחשת כנגדה. בהקשר זה, אסור לישראל להסכים עם מתן לגיטימציה כלשהי למלחמה נגדה – ובכלל זה להתנגד גם למלחמה המנוהלת על פי הכללים שנקבעו על ידי ארגונים בינלאומיים; ישראל צריכה לעמוד על כך שמבחינתה כל נתיניה, כולל חייליה, הם במעמד של "אזרחים חפים מפשע", אשר ההסכמות הבינלאומיות לגביהם אוסרים כל פעולה כנגדם – ולהצהיר שמבחינתה זהו, למעשה, מעמדם של העם והמדינה כולם.

על ישראל לבסס גישה זו על עקרון מוסרי נחרץ, הקובע שכל בניה של חברה שמותקפת באופן יזום על ידי גורם לא-מוסרי הם בגדר חפים מפשע, בין אם מדובר בחיילים חמושים ומצוידים ובין אם מדובר באזרחים שלווים, שאינם עוסקים במלחמה. היותם של כל אלה במעמד מוסרי חסין אש הוא תוצאה של רעיון צודק, אשר אינו מתיר לשום כוח אנושי רשות לפגוע בשום אדם אחר שלא למטרת הגנה עצמית, כלומר אם זה אינו מאיים על חייהם שלו או של בני אדם צודקים אחרים.

על ישראל להצביע על כך ששומה על אנשי מוסר לתבוע מחיר על כל נזק שנגרם על ידי אוייב – כולל כזה שנגרם ממצבי מלחמה שבהם לא נפגע איש, בשל אבדנים ונזקים, החל מאבדן שלוות הנפש של המותקף וכלה בהוצאות העצומות המושתות עליו בשל הצורך להתגונן. דבר זה מטיל על ישראל, אם בכוונתה להתגייס למצב של מוסריות פעילה, להתחיל לנהל כבר עכשיו את חשבון ההוצאות שנכפות עליה בשל אויביה.

היום, כאשר מדי יום יוצאים נגד ישראל בשל פעולותיה הצבאיות, אשר סיבת רובן ככולן היא המלחמה הלא-מוסרית שנכפתה עליה, על אנשי המוסר בישראל להתחיל לערוך חשבונות של נזקים שנגרמו לעם ולמדינה בשל ההתקפות שנערכות כנגדה. בחשבונות אלה, שיהיו היסוד לתביעות נזיקין עתידיות, יש לכלול את כל תקציב הבטחון ואת כל ההוצאות שבהן צריכה לעמוד החברה הישראלית בשל הצורך להגן על עצמה מפני פעולות חבלה בתחומה. חשבונות אלה יש להגיש לכל מי ששותף לנזקים הנגרמים לבני ישראל – ולפרסמם בעולם.

רעיון הצדק שיבוטא בכך הוא של המחויבות הקיימת לשאת בתוצאות ובהוצאות מצד כל גורם שלוקח חלק במתקפה נגד עם ישראל או מדינתו. תביעה מסוג זה צריכה להיות מופנית גם נגד כל איש רוח המצדד בפעולה נגד ישראל. גם בכך יש גם הצהרה על אי הסכמה לעקרון שמקובל היום – זה של חלוקתם השרירותית של האחראים לפגיעה בבני אדם לכאלה שהשתתפו בפועל בפעולות לחימה ולכאלה שלהם "אין דם על הידיים".

גישה זו צריכה להיות מופנית גם כנגד כל מי שמפיץ שקרים או מעוות עובדות בנוגע לתביעות שמופנות נגד ישראל תוך כדי האשמתה בפגיעות בזכויותיהם של אזרחי המדינות האויבות לה. שקר אינו קונה דבר זולת רוע ועוד רוע. לכן, בבסיס כל הסכם צריכה לעמוד האמת – והדבר אמור לגבי הסכמי שביתת-האש או השלום – אשר נערכים עם אויבי המדינה; הסכמים מסוג זה חייבים להתבסס על הרעיון שמלכתחילה לא היתה המלחמה מצידם מוצדקת – וששומה על כל מי שהיה מעורב בפעולת מלחמה נגד ישראל – החל מהמנהיגים המדיניים, המשך בכוחות הלוחמים וכלה במסיתים נגד העם היהודי מבחינה מוסרית – לשלם פיצויים על הנזקים שלהם גרם.

על ישראל המוסרית להראות שלא תסכים לשום צורה של מלחמה – ושמבחינתה אין שום צורה של מלחמה "כשרה"; כל המלחמות הן מעשי פשע וכאלה הם גם המלחמות המנוהלות נגד ישראל. אלה נפתחו נגד אזרחי ישראל על לא עוול בכפם ואין שום דרך ניהול שלהן שעושה אותן למוסריות. במובן זה על ישראל לקעקע את רעיון המלחמה ההסכמית, אשר מזה דורות מפיל חללים בשדות הקרב של העולם, עד כמה שאלה מפוקחים על ידי ארגונים המחזיקים במוסר אירופאי.

בנוסף לכך, יש להזכיר את האבסורד שקיים בשיטה המוסרית האירופאית, אשר, למעשה, מקנה לפלשתינים, אויביה של ישראל, את הזכות להילחם נגדה באמצעות הקזת דם מתמדת המופנית דרך קבע נגד "אזרחים חפים מפשע" אפילו בהגדרה המערבית. העובדה שדבר זה אינו מהווה, מבחינתם של גורמים בינלאומיים המתיימרים לשמור על אובייקטיביות, סיבה לשלילתם המוסרית של הרשות הפלשתינית ושל כל מי שתומך בה, משאבית או רוחנית, מהווה כתב אשמה והוקעה מוסריים של גורמים אלה. בכך שהם אינם מצהירים על אי המוסריות של המלחמה הפלשתינית הם מוכיחים כי הם אינם מצייתים אף לעקרונות המלחמה המוסכמים על ידיהם – מה שמאשר את העובדה שהמלחמה ההסכמית איננה מקובלת גם עליהם – ושאיש, למעשה, אינו מכבד את עקרונותיה.

למעשה, חוץ מחולמים והוזים שניתן למצוא היום דווקא בתוך הנהגת ישראל עצמה, אין היום בעולם כוח פוליטי או צבאי המיישם את עקרונות המלחמה ההסכמית – ואף האמריקאים, הלוחצים על ישראל לפעול בצורה הסכמית, נמנעים מלחשוף את המחדל המוסרי הפלשתיני בנושא מטעמים פוליטיים. בדומה להם מתנהגים כל הארגונים ההומניסטים-כביכול, המצהירים על דבקות ברעיונות ההסכמה המלחמתית אך לוחצים בענין זה רק על צידה של ישראל. לפיכך שומה על ישראל מוסרית ומעשית גם יחד להצהיר כי אין המלחמה ההסכמית מקובלת עליה עקרונית – וכי רואה היא לעצמה מחוייבות מוסרית בהגנה על אזרחיה בכל דרך שתמצא לנכון.

זוהי אמת עובדתית שמבחינה מוסרית נמצאת ישראל מזה זמן רב במעמד של מותקף המגן על עצמו. הדבר נכון להיום – והיה נכון גם לפני קום המדינה. שום מעשה של העם או של המדינה, חמור ככל שיהיה, אינו יכול להוות הצדקה למלחמה הכוללת שמנוהלת נגד ישראל על ידי אויביה הלא-מוסריים והגיע הזמן שישראל תתחיל בהקשר זה, לעמוד על זכויותיה שלה. וכדאי גם לזכור כי במלחמתה נגד המלחמה הבלתי-מוסרית תקרא ישראל תגר על המוסר הלקוי השולט בעולמנו ותהווה לו גם מורה דרך.

אם תרהיב הנהגתה של ישראל עוז לערער על מוסריותה הלקויה של המלחמה ההסכמית, היא תחזק את יכולת ההתנגדות של העולם החופשי למוסר לקוי זה, הנותן בידי אויבי האנושות רשיון לרצח – ובכך תעשה מהלך חשוב לתיקון מוסרי של העולם כולו.

נתונים נוספים