הסימטריה לא סימטרית

 

הסימטריה לא סימטרית

 

"בדיוק כמו שיש בין הפלשתינים כאלה שרוצים בחיסול מדינת ישראל, יש בין אזרחי מדינת ישראל כאלה שחפצים בחיסול הרשות הפלשתינית" – כך אומר אחד המשתתפים בדיון טלויזיוני על הבעיה הפוליטית שלנו, במגמה להציג לפנינו איזון סימטרי מושלם בין ישראל לרשות הפלשתינית.

אבל זה בכלל לא דומה: קודם כל שכח האיש, כנראה, 1. שמדינת ישראל היא שהקימה את הרשות הפלשתינית. 2. שהיא הקימה אותה על תנאי. 3. ושהתנאי הזה לא קוים. מבלי להיכנס להשלכות הנדרשות של מצב זה, הדבר השני שאולי נשכח על ידו הוא ששום מדינה ערבית לא היתה מקימה רשות יהודית – אלא אם כן אתה קורא לבתי הסוהר ובתי הקברות בשם רשות. לא רק שאף אחת ממדינות ערב לא נתנה את הכבוד המגיע לזכויותיהם של אזרחיהם היהודיים (מכסימום, כמו במרוקו, הן לא עשו להם צרות מיוחדות) אלא שהן התעמרו בהם, פעלו כנגדם באלימות, הפקיעו את רכושם וגרשו אותם.

יגיד לנו מישהו מהחבר'ה של השמאל מדוע, למשל, יש לערבי שנולד בישראל זכויות גדולות יותר על רכושו משיש ליהודי שנולד בעירק, באירן או במצרים? האם אין זה בגלל שהערבי החליט "להגן" על זכויותיו על ידי כריתת אבריהן של נשים הרות או לתמוך פוליטית ב"מאבקו הצודק" של בני עמו הרוצחים?

שכן זהו ליבה העקרוני של אי-הסימטריה שיש בינינו לבין אויבינו: בזמן שמבחינתו של היהודי הדרך להיאבק על זכויות היא אנושית, כלומר דרך הצדק והשכל, שהיא ארוכה, מגוונת, מורכבת ונמנעת מאלימות, אצל אויבינו תפישת הזכויות מסתכמת בכוח הזרוע והאלימות – וההריגה, לעתים קרובות, היא הצעד הראשון, היחידי והמוסרי – במיוחד כשמדובר בתפישת המוסלמי כלפי מי שאינם מחזיקים בדתו.

בין אומה ברברית לתרבותית אין סימטריה כפי שאין סימטריה בין רוצח לבין נרצח; אין סימטריה בין אדם אלים לקרבנו; אין סימטריה בין זה שפותח במלחמה לזה שמשיב מלחמה שערה. אין סימטריה בין תרבות שמבוססת על זכויות האדם ושומרת על זכויותיהם של אזרחיה, לבין תרבות שמעודדת פגיעה בזכויותיהם של כל בני האדם שאינם חלק ממנה וגם פוגעת בזכויות בני האדם שהם אזרחיה. זהו, ביסודו של דבר, ההבדל והניגוד שבין ישראל, על כל מגרעותיה, לבין הרשות הפלשתינית, אפילו אם היו לה מעלות... הרשות הפלשתינית היא מפלץ עריץ שבו מתבצע בימינו הרס של כל העולמות, מבית ומחוץ גם יחד: השולטים בכיפתה מענים, חומסים ומפקיעים את זכויותיהם של בניה, כפי שהם יוזמים באופן מתמיד ובדרך קבע מעשי רצח בישראל וסחיטה, על יסוד שקרי, של כל מדינות העולם החפשיה מהם את זכויותיהם.

אין במציאות סימטריה בין צדק לאי צדק. המחזיק ברעיון זה – ולא משנה באיזו גירסה שלו – הוא לא צודק במפגיע והוא גם נמצא תומך באי צדק ובכל ההשלכות הלא צודקות שיש לאי צדק. החפצים בהשמדת מדינת ישראל תמיד רצו בחיסול יהודים – גם כשעוד לא היתה ליהודים מדינה. החפצים בחיסול הרשות הפלשתינית חפצים בהצלת חיים, ובין היתר על יסוד ההנחה שחיסול הרשות הרצחנית יציל גם את חייהם של אלה מבין הערבים החפצים בחיים, אלה שאינם שותפים לתפישת ה"הנהגה" שהונחתה עליהם על ידי זרים - והטובים מבין אלה ראויים יותר לזכויות אדם מאלה שבינינו, המכחישים אותן, כי הם גם אלה שפגעו בהן מלכתחילה.

נתונים נוספים