הסכמי אוסלו: מי משלם את המחיר?

 

הסכמי אוסלו: מי משלם את המחיר?

או: ביילין כמשל

 

ישראלים רבים נדהמים לראות כי גם היום, כאשר כל נבואות הזעם של הימין לגבי התנהגותם הצפויה של הפלשתינאים התממשו לנגד עינינו, עדיין ממשיכים תומכיהם של הסכמי אוסלו להגן על ההסכמים בחירוף נפש; אנשי השמאל, עליהם נמנים גם יוזמיהם של ההסכמים – יוסי ביילין וחבורתו – ממשיכים לטעון כי הסכמים אלה, ורק הם, מהווים את הפתרון היחידי למצב הנוכחי.

אנשי הימין מתווכחים עם תומכי ויוזמי ההסכמים וטוענים כלפיהם כי הוכח, מהמאורעות האחרונים, כי הם טעו, וכי עליהם להודות בטעותם ולרדת מהמפה הפוליטית. טיעוני אנשי הימין – עם זה שיש בהם, כמובן, הרבה אמת, יש בהם גם מן הכפירה בעיקר. כפירה זו נובעת מכך שאנשי הימין לא מצביעים על הפגם המוסרי היסודי שיש בהסכמי אוסלו, ולא טוענים את הטענה העיקרית שיש להעלות נגד הסכמים אלה – טענת תשלום המחיר.

הויכוח עם תומכי ההסכמים, ובעיקר עם יוזמיהם, הממשיכים לתמוך בהם גם עתה, לא צריך להתרכז בשאלות כמו "האם התיאוריה שלהם לגבי הסכמי אוסלו נכונה או לא? האם זו הדרך לפתור את הסכסוך עם הערבים או לא?" השאלה המרכזית שצריך לשאול אותם כל אזרח ישראלי היא "איזו זכות יש לכם לכפות עלי לשלם את המחיר עבור התיאוריה שלכם?"

וזאת כי הפגם המוסרי היסודי בהסכמי אוסלו הוא העובדה שאת המחיר לא משלמים אלה שהובילו את המהלך, אלא אזרחי ישראל, אשר נגררו אליו בעל כורחם.

אזרחי ישראל, אשר להם לא ניתנה כל אפשרות לאשר או לפסול את קיומו של הסכם אוסלו, הם אלה המשלמים את מחירו; גם אם נניח שכל כוונותיהם של יוזמי התהליך היו והנן טובות, וגם אם נניח שהם באמת מאמינים לכל מה שהם טוענים שהם מאמינים – גם אם נקבל את כל זה, עדיין המצב הוא כזה שבו אזרחי ישראל הם המשלמים בחייהם על הניסוי שיזמה קבוצה זו.

אנשים דוגמת ביילין וחבורתו מוכנים "לתת" לערבים שטחים ובתים שאנשים אחרים גרים בהם. הם מוכנים "לשלם" את המחיר כאשר הערבים יורים עלינו בכבישי יש"ע, הם מוכנים "לוותר" לערבים על ירושלים והר-הבית שאינם שלהם. הם מוכנים להקריב את החיים שלנו ולתת לערבים את השטחים שלנו ואת הבתים שלנו, כשהם ממשיכים לשבת לבטח בבתיהם המוגנים.

קרוב לודאי שאנשים כמו אלה שיזמו את הסכמי אוסלו אינם נוסעים בימים אלה באוטובוסים ואינם עושים קניות בקניונים הומי אדם. סביר גם שאדם כביילין יודע שאפילו אם תחרב ישראל כליל, יש לו סיכויים טובים למדי לסיים את חייו כמרצה באוניברסיטה אמריקאית יוקרתית, בה ירצה על חלקו בהסכמי אוסלו וב"תהליך השלום". הסיכון האישי שלוקח על עצמו אדם במעמדו של ביילין כתוצאה מהסכמי אוסלו הוא נמוך מאוד. לעומת זאת, הסיכון שהביאו הסכמי אוסלו למאות אלפי, ואולי למיליוני ישראלים אחרים, הוא גבוה מאוד, והוא כבר התממש לרעה לגבי מאות רבות של הרוגים, לגבי אלפי פצועים, ולגבי כל מקורביהם, שנותרו בחיים כדי לסבול את השכול והכאב עד יום מותם.

כל מצב שבו אדם א' מסכן את חייו של אדם ב' בלי לקבל את הסכמתו לכך הוא מצב בלתי מוסרי בעליל, ואין זה משנה כמה נעלות הן המטרות אותן מבקש אדם א' להשיג, או עד כמה הוא מאמין בהן. מצב כזה, פירושו המוסרי האחד והיחיד הוא שא' מסייע ברצח או בניסיון לרצח של ב'. לאף אדם – ולאף קבוצה – גם אם היא כוללת את רוב אזרחי המדינה – אין זכות לסכן את חייו של אדם אחר בלי לקבל את הסכמתו לכך. זה – ללא ספק – מה שקרה בענין הסכמי אוסלו – שהיו, כבר בעת החתימה עליהם, הסכמים המסכנים את אזרחי ישראל סכנת מוות.

אפילו לראש ממשלה או לממשלה שנבחרו, אין זכות מוסרית לחתום על הסכם המסכן את אזרחי מדינתם – גם אם כוונותיהם חיוביות. הממשלה מחויבת, על פי חוזה, להגן על ביטחונם של כל האזרחים, ומכך אסור לה לחרוג בשום צורה. הפרת חוזה זה הנה מעשה בלתי מוסרי בעליל. במקרה של הסכמי אוסלו, היה העיוות המוסרי אף גדול יותר – זאת מכיוון שהאנשים אשר יזמו אותם כלל לא נבחרו לייצג את אזרחי ישראל בענין זה, ולא קיבלו את הסכמתם לכך בשום צורה; הדבר נעשה מאחורי הקלעים, בלי לקבל את אישור הציבור, ובחלקו הגדול גם על ידי אנשים אלמונים שלא נבחרו לאף תפקיד ציבורי.

אנשים אלה, המייצגים, למעשה, רק את עצמם, ממשיכים בניסוי אוסלו עד היום; הם מרשים לעצמם לטעון כי דרכם היא הדרך הנכונה וכי יש להמשיך בה, כי הם יודעים שלא רק שהם לא יידרשו לשלם את המחיר – אחרים ישלמו אותו.

יידע כל אחד ואחד מאזרחי ישראל כי בבואו להתווכח עם אנשים אלה ותומכיהם, עליו לעמוד על זכויותיו ולומר להם:

א. לאף אחד – גם לא לראש הממשלה - אין זכות לסכן את חיי ללא רשותי.

ב. לכם, שלא נבחרתם על ידי לייצג אותי בענין הסכמי אוסלו – לא אז, בזמן חתימתם – ולא עכשיו, בזמן קריסתם – קל וחומר שאין זכות לעשות זאת.

נתונים נוספים