כניעה כפשרה

 

כניעה כפשרה

 

התזמון היה מעולה: קולו של גלעד שליט הושמע בדיוק ביום קיום הפסגה בשארם ויום אחרי שאביו של החטוף ביקש, מול סוללת עיתונאים, שממשלת ישראל תלך בדרך "לא פופוליסטית" שמשמעה שהממשלה "תתגמש" אל מול דרישות המרצחים.

החמאס, שהוכיח קבל עם ועדה כי הוא שולט במכמני הערמומיות הפוליטית המזרחית במובן הגרוע ביותר האפשרי לישראל, הראה שהוא יודע בדיוק איך לנצל את חולשתה של האומה, אך בו בזמן גם עד כמה ציניים יכולים להיות הרוצחים בסחיטתם כל טיפה של רגש מן הציבור הישראלי המותש לטובת מטרותיהם.

אין ספק כי בפרשת שליט באה לידי ביטוי פעם נוספת אכזריותו של האויב בצורה החריפה ביותר, אך חובה גם להבין מכך כי כל הליכה לקראת דרישותיו משמעה כניעה.

זה ברור שבישראל של היום שום אדם שפוי – ובוודאי שלא פוליטיקאי – לא יקח על עצמו החלטה שמשמעותה מותו של חייל צעיר. דבר זה, במיוחד על רקע ההצעה לשחרור מחבלים שעליה הצהיר ראש הממשלה אולמרט, אומר שצפויים אנו לכניעה ישראלית שתוצג כ"פשרה".

בשל מצבה הרגיש של ישראל כנציגת העולם המערבי בעימות עם האיסלם האלים, משמעותו של סוג כזה של כניעה תהיה החלשה של כל עמדת המערב במזרח התיכון – וישראל תיתפש בשל כך – ובצדק – כמובילת דרך להחלשת עמדותיה של התרבות על מול הברבריות והפראות המונהגים על ידי הטרור.

כניעה מסוג זה, גם אם תציל את גלעד שליט, תביא לנזק גדול בעצם הסכנה שתביא לחייהם של כל אזרחי ישראל שייחשפו לאלימותם של הרוצחים המשוחררים, שלא לדבר על כך שהיא תהווה עידוד גם לכל סוג של אלימות נוספת, כולל חטיפות נוספות למטרת מיקוח דומה. בדברים אלה אין חדש ויתרה מזו, האויב מודע להשלכות הפוליטיות הגלובליות שינבעו מכניעה זו של ישראל, המהוות חלק מהאיסטרטגיה המודעת שלו.

מה שעלינו לתפוש, במלוא רצינות הדבר, הוא שהאיום הנרמז בהריגתו של השבוי מטיל את מלוא האחריות לפשע על המחבלים. קשה הדבר לאזרח הישראלי להפנים את העובדה שאם ייפגע שליט, לא מדינת ישראל תהיה זו אשר תפגע בו, אלא האויב.

בדומה לכך, קשה לישראלים להכיר בכך ששליט, השבוי מזה שנה, משמש ככלי נשק רב-עוצמה בידי האויב, המכוון ישירות אל כל גבר ואשה החיים בישראל. השניות המכוערת ביותר במצב זה שייכת לחמאס, שאנשיו, אשר רוצחים ללא הנד עפעף את מתנגדיהם הפוליטיים ברחובות עזה, יודעים איך להשתמש בעובדה שהעם היהודי כה שונה מהם ביסודותיו הערכיים, עד שהוא אינו מסוגל לסכן חייל אחד מצבאו.

את ההבדל הזה בינינו לבין האויב, המהווה כלי נשק בידיו נגדנו, כדאי לנו ללמוד מהר, כדי שנוכל להשתמש בו כנגדו; קודם לכל, שומה עלינו לזכור את ההבדל הזה שבינינו לבין המפלצות כדי להפסיק לחלום על שלום עימם. לא לשלום הם זכאים – והם, למעשה, גם אינם מעוניינים בו – אלא להכנעתם המוחלטת ולחיסול עצם קיומם.

נתונים נוספים