פוליטיקה של ויתור

 

פוליטיקה של ויתור

 

בכתבה שזכתה לפרסום בערוץ 7, דווח על המלצת השב"כ לוותר על הכפר רג'ר בגבול הצפון.

מדוע ימליץ השב"כ על מה שמכונה בכתבה "מעין התנתקות זעירה"?

כי מי שהתחיל בחטא והצליח לו – ימשיך באותה רוח.

אך אסור לנו לשכוח את משמעותו הלא-מוסרית, המנוגדת לזכויות האדם, של תהליך הויתור על כפר: בכל קנה-מידה, מדיניות הויתור נתפשת כבריחה, והיא אכן בריחה.

בהקשר של הכפר רג'ר, מדובר בהשלמה סמלית של הבריחה הגדולה מלבנון אותה הנהיג אהוד ברק – ושיש כאלה הטוענים שהיא נתנה גם את ההשראה לתכנית ההתנתקות של שרון.

אך אין ספק ששיטת הויתור איננה פועלת, כי בנתנה השראה לארגוני המחבלים, יוצא שכרה בהפסדה, באשר היא נתפשת כתבוסתנות טהורה מצידה של ישראל – ובכך ממיטה אסון עצום מבחינה מעשית, בטחונית ופוליטית על הציבור הישראלי.

וזאת מבלי לקחת בחשבון את העוול הנורא העלול להיגרם על ידי גישה זו לאוכלוסיית הכפר, מה שמשמעותו היא שבכל מקרה אין הממשל הישראלי מעריך את זכויות האדם של אזרחיו.

וכדאי גם לשים לב לכך שהנימוק של השב"כ להמלצה מוגדר כ"מורכבות בטחונית". במלים אחרות, אין ממשלת ישראל רוצה "להסתבך בגלל כפר קטן".

וזה אומר שמי שמנהל את חיינו אינו אלא חבורה של פחדנים חדלי אישים וחסרי ערכים.

לסיכום, כדאי לדעת שמגמת הויתור הופכת להיות חלק מגישה אידיאולוגית מובנית בפוליטיקה ה"חדשה" בישראל; לדוגמה, במצעה המוצע של תנועת "קדימה", שהתפרסם לאחרונה, מופיע סעיף המפרש את מושג הויתור כך: "הויתור על חלק מארץ ישראל אינו ויתור על אידיאולוגיה אלא מימוש של האידיאולוגיה שחותרת להבטחת קיומה של מדינה יהודית ודמוקרטית בארץ ישראל." היפוך אורוויליאני זה הוא ביטוי מובהק לכך שערך הויתור – או, מדוייק יותר, האנטי-ערך שלו – הפך זה כבר לחלק מובנה של האידיאולוגיה הרשמית של המפלגה החדשה, המקווה להיות מובילת מדיניות ישראל בעתיד.

נתונים נוספים