פשע ההסכמיות

 

פשע ההסכמיות

 

במלחמה שמנהלת היום ישראל בעזה אין כוונתה לכבוש את המקום או להביס את החמאס אלא להגיע להסכם עימו. כל מי שנושא דברו בשם המדינה הנלחמת מצהיר על כך שמטרתו של ההסכם העתידי, יהיה אשר יהיה, אינה יכולה להיות הצהרה כלשהי מצד החמאס על כניעה לישראל או ויתור כלשהו לגבי מגמותיו המוצהרות, הרואות את ישראל כאויבתו המושבעת.

במציאות המלחמתית של זמננו עובדים רבים את אליל ההסכמיות, החל מסגידה להסכמים מפוקפקים עם ארגונים, עמים וכנופיות של אויבים וכלה בהסכמה למילוי כללי התנהגות מוסכמים לגבי פעולות הנעשות בזמן קרב. אך מה שמאפיין הסכמים אלה הוא שמי שאיננו ממלא אחריהם גם אחרי שהתחייב לגביהם הוא כמעט תמיד האויב הלא מוסרי.

הסכמים עם רוע – כולל הסכמי כניעה - אינם מוסריים. להסכמים עם בני אדם רעים אין יסוד אתי ו/או מעשי. למעשה, רוע שאין רע ממנו גלום בהסכמים הנעשים עם הרוע. נציגיו של הרוע עלי אדמות נמצאים בעמדה קבועה של הפרת הסכם האנושיות עלי אדמות וככאלה אין הם ראוים ליהנות מהסכמים – ולכך יש להוסיף שכפי שמוכיחות העובדות הם גם מלכתחילה אינם מתכוונים לעמוד בהם.

כשלונותיהם הגדולים ביותר של בני האדם במלחמות, לפחות מאז חדירת האידיאולוגיה הנוצרית לתורת המלחמה האנושית, נובעים מחטא ההסכמיות. בנוסף לכך כושלים רבים גם בנושא ההסכמים שעליהם מבוססות מדינות, כמו אלה שקיימים בין מנהיגים לנתיניהם.

אנו חיים בזמן שבו עורכים מנהיגים פוליטיים הסכמים עם מי שאין להם זכות לעריכת הסכם עימו ומאידך אין מכבדים הסכמים עם בעלי הזכויות המלאות לכך. מדינת ישראל מהווה לכך דוגמה מובהקת, שכן אל מול הסכמי השלום המופרים תדיר עם רבי המחבלים אין הממשל הישראלי עומד בהתחייבויותיו כלפי אזרחי המדינה, שבבטחונם הוא מחויב.

הסכמים עם הרוע תמיד פעלו במוקדם או במאוחר לטובת הרע ולרעת הטוב. הם מעידים על הסכמה יסודית, פנימית יותר, של מי שחותם על הסכם עם אויב, מאחורי התיימרותו לראות את הפוטנציאל החיובי של הרוע, שלרוע יש לגיטימיות קיומית ומעמד איתן על האדמה הזו. אך הודאתו זו ביסוד החיובי של הרוע מבוססת, סביר להניח, יותר על אי הבנתו האישית לגבי מפלצתיות הרוע מאשר על הערכה נכונה שלו.

הערכה נכונה של הרוע מזהה אותו כמה שאין לו מקום כלל במציאות האנושית. את הרוע יש לראות כמחלה סופנית שאסור לתת לה מקום בגופו של אדם חי. זה שמעריך את הרוע נכונה, האדם המוסרי האציל, רואה אותו כראות רופא את חיידקיה של מחלה מסוכנת. הרופא אינו מעוניין לערוך הסכם עם המחלה; הוא רואה כל צורה של אי חיסולה הסופי של המחלה כהזמנה להתגברותה בשלב מאוחר יותר – וזהו מעמדו המציאותי של כל הסכם עם אויב שאינו מכיר באופן מוצהר בכשלונו המוסרי.

האדם המוסרי מכריז מלחמת חורמה על הרוע, פועל כדי לעקור אותו מן השורש, להדביר אותו ולנקות את הארץ מעצם קיומו. זה מה שישראל מוסרית צריכה לעשות לגבי החמאס.

נתונים נוספים