תנאי ההסכמה

 

תנאי ההסכמה

 

השאיפה של השמאל הישראלי לשלום מפוקפקת, במיוחד אם לוקחים בחשבון את מה שעומד ביסוד המלחמה: שוד. לשלום יש משמעות חיובית רק במקרה של הסכמה להפסקתו של שוד המלחמה. במקרה כזה, שלום הוא הסכמה אשר מבוססת על ההנחה שהכרה הדדית ואי אלימות של פשרה טובים, פעמים רבות, הרבה יותר מכל אפשרות אחרת המערבת אלימות. דבר זה יתקיים בתנאים שבהם הידע לגבי זכויות מעורבות אינו ברור ובמיוחד בתנאים שבהם ברור ששני הצדדים מעוניינים, מתוך רצון טוב, בהמשכיות חיי שני הצדדים ללא הפרעות.

במקרה הישראלי ניתן לראות כי תנאי ההסכמה שעליהם חותמים ישראל ואויביה בהסכמים שהם עורכים ביניהם לא רק שאינם מפצים את מי שהפסיד מהמלחמה ואינם מפסיקים את השוד, אלא שהם ממשיכים את השוד, כשהתנאי הוא רק שתיפסק האלימות של השודדים. למותר לציין כי במצב כזה של הסכם הופך השוד האלים לסחיטה ולמעשה לכניעתה של ישראל.

יש מצבים במציאות אשר בהם תיתנה מספר שנים של שיתוף רווחים גדולים יותר מדורות של סכסוכים; כאשר מצב זה ברור לשני הצדדים יכירו שניהם בכך שמצב של מלחמה איננו רווחי והשלום עדיף. אך בתנאים שבהם ויתרה ישראל על מעמדה המוסרי כצודקת והסכימה להמשיך ולשלם לשודד בדרכים שונות על ההסכמה מצידו לאי אלימות נוספת היא לא רק שלא קיבלה שלום, אלא גם הזמינה עליה המשך מלחמה.

נתונים נוספים