אידיאל ההתאבדות

 

אידיאל ההתאבדות

עד כמה עלובה צריכה להיות משמעות החיים למחבל-מתאבד? רק רמת-חיים ירודה ביותר, המאפשרת תפישה עלובה ביותר של החיים עלי אדמות יכולה להיות הורתו של רעיון הרואה בהתאבדות, תוך כדי קיפוח חיי אדם, פעולה שיש בה תועלת.

הנצרות, האסלם ותפישות מזרחיות מסויימות המקללות את האדמה הזו הן אלה שתמיד הולידו ועדיין מולידות השקפות רצחניות והתאבדותיות אשר אינן רואות באבדן חיי אדם משום מעשה שלילי בשל הנחתן היסודית שהחיים הם ממילא קיום של סבל.

ואולי רע לא פחות מכך שיש בני אדם צעירים המוכנים לסיים מבחירתם את חייהם בהנחה שאיכשהו יעניק להם דבר זה קיום טוב יותר – כמו בכזבים שבני הדת המוסלמית מספרים להם – היא העובדה שאנשי רוח מחזקים את הגישות הללו, אף שברור שאין הם מאמינים בהן.

יותר משדבר זה אופייני לאלה מהעולם המוסלמי, ברור שהדבר מתבטא בגישתם של אנשי הרוח הלא מוסלמיים, כמו אנשי המערב (ובכלל זה אלה של ישראל) שאינם יוצאים בפרהסיה נגד משמעותה של התאבדות אידיאולוגית זו – ובכך מחזקים אותה, כי שתיקתם פועלחת כהסכמה..

נתונים נוספים