אי המוסריות של אוסלו

 

אי המוסריות של אוסלו

פושעי אוסלו צריכים לעמוד לדין לא בגלל שאוסלו נכשל אלא מכיוון שאוסלו איננו מוסרי. מה שאינו מוסרי הוא פשע בתחילתו, באמצעיתו ובסופו – ואין מעמדו תלוי במידת הצלחה כלשהי שלו. לפיכך, גם היה אוסלו מצליח מבחינה מעשית הוא היה מהווה כשלון מבחינה מוסרית.

במקרה כמו זה של הסכמי אוסלו, הפשע חמור עד כדי כך שגם אם נניח שההסכמים לא היו מופרים, היתה אי מוסריות מובנית בהם בצורה שלא היה דבר מבטל אותה. כי גם אם היו הפלשתינים ממלאים את חלקם בחוזה לא היה בדבר כדי לישר את ההדורים לגבי כל העוול והאכזריות שנעשו על ידם.

כי גם אם היו ההסכמים מקוימים על ידי הפלשתינים כלשונם, לא היה בהם כדי לבטל את הפגיעה החמורה שהם פוגעים בזכויותיהם של כל השותפים להם, ובכלל זה זכויותיו של האזרח הערבי, תושב השטחים שנמסרו לידי הפלשתינים.

הערבי יושב תחום הרשות הפלשתינית הוא אומלל. על כך אין ויכוח. אדם זה הוא קרבן של מדיניותם המשולבת של השמאל הישראלי האלים, אשר זלזל בזכויות האדם שלו – ושל הרוצחים הערבים אשר רכשו מעמד פוליטי וכפו את עצמם על קובעי המדיניות האזורית, עד שאלה העניקו להם שלטון על מי שהוגדרו בני עמם - תושבי שטחי הרשות.

למעשה, נמכרו בני אדם אלה על ידי ממשלת ישראל לרוצחי הרשות כבני-ערובה, כעבדים, במחיר קניית "שלום" מזויף עם ראשי הרשות המיועדת.

נתונים נוספים