הויתור על חברון

 

הויתור על חברון -

משמעויות מוסריות

הויתור על חלק גדול מהעיר חברון לפלסטינים הוא ויתור עקרוני החושף, בין השאר, את חולשתה המוסרית של הגישה ה"בטחוניסטית".

מבחינה מוסרית, משמעה של ההתמקדות בפרטים הטכניים מסוג אורך הרובים שמותר לפלסטינים להחזיק (כאילו שהם אינם מוכיחים פעם אחר פעם שלרוצח די בסכין פשוטה) היא התעלמות מן העיקר: משאלת הזכויות.

והרי שלוש שאלות דוגמה בנושא הזכויות המוסריות: 1. למי היתה הזכות לתת להם נשק? 2. איזו זכות יש לרוצחים לצאת בלא עונש? 3. מה עם זכויות אלה שבהם פגעו הפלשתים?

דחייתן של שאלות מוסריות מופשטות עקרוניות כאלה והתחמקות ממענה עליהן לטובת "מעשיותו" של "הענין הבטחוני" היא הצהרה על כך שלפי תפיסת העומדים בראש מנגנוני הבטחון של ישראל, ביחד עם המנהיגים הפוליטיים שלה, יש ניגוד בין מה שמוסרי למה שמעשי והסכמה עקרונית על כך שהמעשי קודם למוסרי מבחינת חשיבותו.

הצהרה זו היא לא-מוסרית ואנטי-מוסרית כאחד. מכיוון שהמוסרי הוא, ביסודו, לא מעשי, תהיה משמעותה המעשית מותם המוסרי של אלה המחזיקים בה, כעונש על אי מוסריותם.

נתונים נוספים