מה שלא נבחר

 

מה שלא נבחר

ירידת ההומור בשידור הציבורי מתאפיינת במיקוד על ההיבטים הגופניים של מושאי ההתלוצצות ה"סאטירית", מה שממחיש את המעבר לחומר על חשבון הרוח ובמובן זה את ההדגשה של הבלתי נבחר (הגופני) על חשבון הכוח הבוחר (הרוחני).

במסגרת זו מדגישים המצחיקנים של ימינו לא את הגיחוך שבמחשבתם, החלטותיהם ורעיונותיהם של קרבנותיהם הנבחרים, שאותם ניתן לשנות – אלא את מה שאין בכוחם לשנות, כלומר את מאפייני גופם ועד כמה שאפשר את פגמיהם הגופניים. לכן הומור זה אינו ראוי לגיחוך ואף ראוי לבוז, שכן הינו לא רק בלתי צודק אלא גם משחית מבחינה ציבורית את הקהל הנאיבי הנהנה ממנו.

בישראל של היום אבירי ומובילי ההומור הזה הם הקומיקאים אלי יצפאן ורמי ורד. המושג האופייני המובהק שהם משתמשים בו הוא "כיעור" ובהתאמה לכך, הסאטירה הפוליטית שלהם "יורדת" על כך שאריק שרון שמן, שלאהוד ברק יש פלולה וששמיר נמוך ויש לו גבות.

(שאלת-הערה: האם יש או אין קשר בין דבר זה לכך שבראיון שנתן לאחרונה גורבצ'וב לטלויזיה הישראלית, שאלה אותו המראיינת אם עשה משהו לגבי הכתם שעל מצחו?)

נתונים נוספים