ילדים בארץ האסתטיקה

Normal 0 false false false EN-US X-NONE HE MicrosoftInternetExplorer4

/* Style Definitions */ table.MsoNormalTable {mso-style-name:"Table Normal"; mso-tstyle-rowband-size:0; mso-tstyle-colband-size:0; mso-style-noshow:yes; mso-style-priority:99; mso-style-qformat:yes; mso-style-parent:""; mso-padding-alt:0in 5.4pt 0in 5.4pt; mso-para-margin-top:0in; mso-para-margin-right:0in; mso-para-margin-bottom:10.0pt; mso-para-margin-left:0in; line-height:115%; mso-pagination:widow-orphan; font-size:11.0pt; font-family:"Calibri","sans-serif"; mso-ascii-font-family:Calibri; mso-ascii-theme-font:minor-latin; mso-fareast-font-family:"Times New Roman"; mso-fareast-theme-font:minor-fareast; mso-hansi-font-family:Calibri; mso-hansi-theme-font:minor-latin;}

ילדים בארץ האסתטיקה

מה שתוכנן להיות התכונה הבולטת של המסגרת הקרויה "קלאסיקה" היה החוויה האסתטית של השוהה בה. מה שהיה אופייני לאי ההבנה של תלמידי האובייקטיביזם הוא חוסר יכולתם להכיר בחוויה זו אם לא מושגה (כלומר תורגמה למושגים) – וגם אז מדובר היה ביכולת קצרת טווח, זמנית ומצומצמת ביותר. מנסיוני האישי, הייתי אומר, זה היה המאפיין הקבוע של תלמיד האובייקטיביזם בשלבי ההתפתחות האסתטית הראשונים שלו.

 

נתונים נוספים