"הארי פוטר" כאסקפיזם מיסטי
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 1424
Normal 0 false false false EN-US X-NONE HE MicrosoftInternetExplorer4 /* Style Definitions */ table.MsoNormalTable {mso-style-name:"Table Normal"; mso-tstyle-rowband-size:0; mso-tstyle-colband-size:0; mso-style-noshow:yes; mso-style-priority:99; mso-style-qformat:yes; mso-style-parent:""; mso-padding-alt:0in 5.4pt 0in 5.4pt; mso-para-margin-top:0in; mso-para-margin-right:0in; mso-para-margin-bottom:10.0pt; mso-para-margin-left:0in; line-height:115%; mso-pagination:widow-orphan; font-size:11.0pt; font-family:"Calibri","sans-serif"; mso-ascii-font-family:Calibri; mso-ascii-theme-font:minor-latin; mso-fareast-font-family:"Times New Roman"; mso-fareast-theme-font:minor-fareast; mso-hansi-font-family:Calibri; mso-hansi-theme-font:minor-latin;}
הארי פוטר כאסקפיזם מיסטי
מה משמעות העובדה שמבוגרים כותבים ספרות אסקפיסטית כדוגמת "הארי פוטר" לילדים? ומה, בנוסף לכך, יכולה להיות משמעות העובדה שספרות מסוג זה משיגה הצלחה כלל-עולמית לא רק בין ילדים, ואף הופכת לסדרת סרטים מושקעת בעלות של מליונים רבים?
אולי המלצה לדחות את עולם העובדות, את העולם שעלי אדמות, בשם הפיצול והמיתוס הנוצריים. כך או כך, נראה שאין הדבר מקרי שבמקביל ל"הארי פוטר" חודרות לעולם הלהיטים הקולנועיים והאמנותיים של ימינו עוד ועוד סדרות ספרותיות שתכניהן וערכיהן תואמים את עולם המיסטיציזם והפנטסיה, שהמשותף להם סוגים שונים של בריחה מהשכל הישר של ה"כאן והעכשיו" אל עולמות דמיון והרפתקה שאהובים על ילדים בתרבות המערב מזה דורות.
יש בדחיפה לעזוב את "העולם הזה", כאשר היא נעשית במסגרת ספרות ילדים ונוער משום השלכה על בני גילאים צעירים של מסקנות שאינן מתאימות להם. יש בעיה יסודית במניעיהם של הסוברים שיש להימלט למימדים לא-מציאותיים כאלה ובכל המבוגרים שתומכים בכך. מדובר בבעיה פסיכולוגית הנחשפת ככזו שאולי גורמת להנאה לילדים אך מגלה את חולשותיהם של בוגרים, בעיקר בתחום קבלתם את ערכי התרבות שלא בשמחה.
למעשה, יש עיוות בעצם הרעיון של ספרות ואמנות המותאמות לילדים. ההתכוונות לעולם של ילד היא נוצרית ביסודה (כפי שניתן לראות בכל צורה של נעורים נוצריים, החל מהתינוק הטהור, שלא נולד מה"חטא" של הזיווג המיני הלא קדוש וכלה במשיח הצעיר שבעט במוסכמות החברתיות של עולמו) והיא מניחה שהילד קרוב יותר לאמת כי "עדיין לא הושחת".
לא בכל מקום וזמן היו הדברים כך וביסודו של דבר, ניתן להניח, שבמציאות של שכל ישר והרמוניה בין גורמים לא היתה בנמצא הפרדה מעין זו, כפי שביהדות נתפש הסיפור התנ"כי כמתאים לכל גיל ונלמד מילדות ועד בגרות. בסה"כ יש לנו יסוד בריא להניח שבמציאות חיובית לא היתה מתקיימת אמנות של בריחה כי לא היה רצון לברוח כי לא היה ממה.