אמנות לא אובייקטיבית

אמנות לא אובייקטיבית

אמנות היא נושא רציני ביותר; היא מחוברת לטבור האנושיות דרך מושג האמת. למעשה, לגבי רוב האנשים, האמנות (או ההיבט האסתטי של הקיום) היא הצינור הראשי של העברת ידע במציאות. דבר זה מתבטא בכך שחלק גדול מהאנושות ניזון מהאמנות המציגה את עצמה כתיעוד, כמו זו הממלאת את התקשורת בארצות שבהן "זוכים" בני האדם לקבל את המידע אודות המציאות מגורמים לא אובייקטיביים המציגים את עצמם כאובייקטיביים, כמו תקשורת פוליטית האופיינית לדיקטטורות או לאמנות לא אובייקטיבית.

אין זה מקרה שבארצות רבות – במיוחד נחשלות – אין בנמצא מדע המסייע לבני האדם להבחין בין אמנות לפעילות אנושית מדעית וסבור שהידע שמסופק לו על ידי יצירה אמנותית הוא אכן הידע המציאותי המתאר את הקיים בעולם. במקומות כמו הודו, למשל, שבה קיימת תעשיית קולנוע מקומית ענפה, טועים דרך קבע צופי הקולנוע הבלתי משכילים לחשוב כי המציאות שאותה הם רואים בסרטים היא המציאות האמיתית.

אך מה שקורה במקומות כמו הודו הוא דוגמה קיצונית למצב שבו התעשיה האמנותית המקומית נתפסת בעיני הציבור כמחליפת ההסברה המקומית. במקומות רבים אחרים עלי אדמות ניזון האדם הפשוט מאמנים לא אובייקטיביים אשר, בדומה לדרך שבה היו עושים זאת בעולם העתיק, היו מבססים את אמנותם על הידע שהיה מסופק להם על ידי מסגרות השלטון במקומם – ואלה היו לעתים קרובות גורמים דתיים.

קודם כל, היה בעבר כל הידע שבידי האדם הפשוט ידע שסופק לו על ידי הספרות הדתית, שהיתה גם הידע היסודי שהיה קיים בידי המערכת הפוליטית ששלטה בו. עד לפני מאות מועטות של שנים, עדיין היתה הנצרות באירופה קובעת במידה רבה את הידע שקיים בידי הציבור ומשגיחה שלא יסטה מהמותר לפי אמות המידה שלה. למעשה, עד סוף המאה ה19 עדיין מה שהיה קיים ב"ברית החדשה" היה מגובה בציור ובמוסיקה שהיו מחזקים אותו. למותר לציין כי סוג זה של ידע, שהיה שליט באירופה של ימי הביניים, הגיע עד המאה ה20, כשהוא מתבטא בטכניקות הפוליטיות של הדיקטטורות של המחצית הראשונה של המאה.

עד היום ניתן למצוא את הידע הזה, המגובה באמנות לא אובייקטיבית, כשהוא חי ונושם חיים של "מטעם" בספרות העיתונאית של הדיקטטורות – ולא רק. למעשה הרבה ממה שנתפש כדיווח אובייקטיבי אינו אלא ספרות של פנטסיה ודמיון אשר לעתים קרובות מוצג כאמנות טהורה אך מה שהיא מספקת למעשה אינו אלא סוג זה או אחר של הצדקה וגיבוי לסדר הדברים החברתי הקיים.

ועם זאת, האמנות הלא אובייקטיבית לא תמיד נוצרת ומשפיעה בהקשר שבו ניתן לזהות קשר ישיר בינה לבין מגמה פוליטית, משטר או דת מסויימים הידועים לציבור. לעתים מזומנות חוסר האובייקטיביות שלה הוא אסתטי באופן טהור, כלומר כזה שמציג את המציאות באופן שקרי, כמו למשל ככזו שמבחינה פילוסופית היא מעוותת. בהקשר זה כדאי להבין שעצם קיומה של אמנות נטורליסטית, המבטאת במידה זו או אחרת דטרמיניזם, המכחישה את בחירתו החופשית של האדם, איננה אובייקטיבית ולו רק בשל הכזב הפילוסופי הזה שהיא מקדמת.

נתונים נוספים