אופרה ומהפכה
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 1618
אופרה ומהפכה
לעתים מזומנות קושרים בתולדות האופרה בין נושאים הקיימים באופרות הנודעות של המאה ה18 וה19 לבין רעיונות המהפכה. דוגמה מובהקת לכך היא האופרות של מוצרט – "נישואי פיגרו" ו"דון ג'יובני" – העוסקות בחיי האצולה ובביקורת חברתית ומוסרית על מעמד האצולה, אשר הקדימו מבחינה הסטורית את האירועים שהתחוללו בעולם המערבי, שבהם השתנו היוצרות מבחינה פוליטית והאצולה הורדה מדרגת שליטתה.
אך מעבר לעניני השליטה הפוליטיים מכילות אופרות רבות תכנים הנוגעים בפרטים יותר משמעותיים מבחינה מעשית. דוגמה מובהקת לכך מתרחשת באופרה "דון פסקואלה", שאחד מחלקיה ("דון פסקואלה" מאת דוניצטי) דן בהסכם הנישואין שנעשה בין כלה צעירה לחתן קשיש ממנה בהרבה ובעל נכסים, אשר מתוכנן, למעשה, להעניק שליטה מוחלטת בנכסי הבעל לאשתו.
מנקודת מבט כוללנית של ערכי התרבות, כפי שהם מועברים באופרה האירופאית בכלל ובאופרה זו בפרט, נסב העימות המתחולל ביצירה על היחס שבין הדורות המתחתנים ביניהם, שלמעשה הוא הקובע גם את חלוקת הנכסים התרבותיים ואת הקנין שבין הדורות, המייצגים, בהקשר זה, מעמדות.
ניתוח ערכים מסוג זה, אם ייעשה באופן מחקרי השוואתי על האופרה המערבית, יחשוף את שורשיה של מהפכת התרבות שעברה על המערב במאות ה18 וה19, כאשר היא מעניקה יתרון ברור לצעירים וחסרי הקנין והשליטה על פני המבוגרים, בעלי הנכסים והסמכויות, השולטים בכיפת המצב הפוליטי-תרבותי ביבשת ה"ישנה".
כמכלול זה ניתן לראות, בצד ההנחות, המוסכמות והנושאים העובדתיים המתארים את המצב הקיים, גם את הנימוקים וההצדקות של מחבריהן להעברת השליטה הפוליטית וכלכלית לידי הדור הצעיר והמוכשר מידי הדור הישן והשמרני, שרעיונותיו אינם מקובלים יותר על יורשיו הרוחניים.
אופרות כמו "נישואי פיגארו", "הספר מסיביליה" וכיו"ב מבטאות את הלכי הרוח המרדניים הקיימים בתקופה זו, אשר מבשרים את המהפכה המתקרבת. בעיקרם של נושאים פוליטיים אלה נמצאת השאלה היסודית יותר, שהיא שאלת הזכות: האם לדור הבוגר, השולט בעולם, יש זכות אמיתית של החזקה בערכים שהוא שולט בהם? או, במלים אחרות: האם בני אדם כמו דון ג'יובני והרוזן אלמויוה, החולשים על נכסים ומשרתים רבים, מחזיקים בערכים אנושיים טובים ההופכים את החזקותיהם אלה למוצדקת או שאינם אלא בריונים?
באופרות כמו "ריגולטו" או "הטרובדור" נושא מלחמת המעמדות, כפי שמוצג בהקשר זה, מתבטא באופן החושף את מגרעותיהם של אנשי האצולה, אשר מרשים לחולשותיהם בתחומי היצר להנחות אותם באופן שמביא אותם לקיפוח בני האדם מן ההמון הפשוט. מבחינה זו, המעבר של ורדי מטיפול בסיפור "המלך משתעשע" של הוגו לסיפור כמו "לה טרוויאטה" הוא עדות לביקורת חברתית המפגישה את הרעיונות השליטים במאה ה19 לגבי מעמדות חברתיים עם הסוגיות הנוגעות למעמדן של נשות החברה הגבוהה בהקשר הבזוי – מה שמאוחר יותר יטופל בקולנוע מאה שנה אחר כך כביקורת חברתית אשר זנחה את נושא מלחמת המעמדות.
מבחינה זו מהווה האופרה את תוואי הנושאים אשר נתפסו על ידי בני העולם המערבי כחשובים ביותר לעיסוק, דיון וביקורת חברתית במשך מאתיים שנה. בהקשר זה, עלייתה של האופרה בדיוק בנקודת הזמן שבה עלתה בעולם המערבי המהפכה ששינתה את היחס בין המעמדות, ברור שאיננו מקרי.