יהושוע
- פרטים
- עידכון אחרון ב-שבת, 30 מרץ 2013 21:24
- כניסות: 1551
יהושוע
סיפורו של ריבוי ערכי
ביום ה' 29.11.12 בבוקר הושמעה בתחנת "קול המוסיקה" יצירה קולית אשר לגבי רוב הציבור, שאינו בקי ברזי המוסיקה הקלאסית, לא היתה באזניו יותר מרצף מנגינות זרות של שירת תמלילים בלתי מובנים בשפתם המילולית והמוסיקלית כאחד. בהקשר ההווה סביר להניח שגם העורכים המוסיקליים של התחנה, אשר בחרו להשמיע את היצירה, נהנים ממנה מבחינה מוסיקלית אך יש ספק גדול לגבי הנאתם מתכניה וממשמעויותיה המוסריות והפוליטיות. ועם זאת, היתה יצירה מוחסיקלית קולית זו האורטוריה "יהושוע".
האורטוריה "יהושוע" היא יצירה לסולנים, מקהלה ותזמורת, המבוססת על האירועים המוזכרים בספר יהושוע. היא נכתבה באנגליה של שנת 1748 על ידי אחד מגדולי מלחיני התקופה ובכלל גיאורג פרידריך הנדל זמן קצר לאחר נצחונם בקרב של האנגלים על הסקוטים. היצירה זכתה בזמנו להצלחה רבה בקרב הקהל האנגלי.
תוך כדי היצירה מתוארים רבים מהמאורעות שמוזכרים בתנ"ך בקשר ליהושוע, ובהם במיוחד כיבוש הארץ שמתרחש אחרי חצייתם של בני ישראל את הירדן אחרי תום מסעם במדבר. בעיצומה של המאה ה21 יכולים אנו לדמיין בעיני רוחנו את התרוממות הרוח של הציבור האנגלי הממלא את האולם שבו מוצגת האורטוריה כאשר על בימתו מנוגנים ושרים בגאון הנסים הרבים שמזכים את עם ישראל בכיבושיהם, החל מהנצחון על יריחו וכלה בהבסת חמשת מלכי האמורי שבשיאה מאפשרים השמש והירח הניצבים על עמדם בגבעון את נצחונם של ישראל.
מבחינה מציאותית מעשית שימשה ההתלהבות מהמעשה האמנותי הגדול אשר התבסס על כתבי הקודש באמצע המאה ה18 אמצעי פוליטי לשידרוג המימד הרוחני של העם האנגלי ולהצדקה מוסרית של מלחמתו המקומית על שלמות ממלכת ביתו. בתקופת שיא זו של חיבור מוסיקלי ברור היה למביני דבר כי הנדל (שנולד, אגב, בגרמניה) העניק ביצירתו זו לשלטון בית המלוכה האנגלי דחיפה פוליטית רבת משקל, שבה היה הוא מודע לחלוטין לחשיבות בחירת הנושא הרלוונטי מתוך התנ"ך בתזמון ההצלחה בשדה הקרב.
זהו המקום להזכיר את הקשר שעשה הציבור האנגלי דאז בין ההנאה המוסיקלית מהיצירה להיבטים המוסריים-פוליטיים המעורבים בה, ובראשם לערך המלחמה, הנצחון והכיבוש הנעשים לפי צו ההנהגה אשר מבטאת בצוויה את הצדק האלוהי. אמצע המאה ה19, יש לזכור היא אחת מן התקופות שבהן העפילה שליטת האימפריה הבריטית לגובה רב תוך חלישתה על ארצות חסות רבות ברחבי העולם, והנהגתה את האימפריאליזם הנודע לשמצה שלה (בחוגים מסויימים).
בהקשר של "יהושוע" במיוחד יש ערך סמלי רב לעובדה שיש בעם ישראל של היום רבים הרואים באירועים המתוארים בספר זה הללו מעשיות טפלות במקרה הטוב ובמקרה הרע אמצעים המשמשים לצרכים פוליטיים לא מוסריים בידי ה"לאומנות" היהודית, כמו כיבוש הארץ. בנושא אחרון זה קושר איש השמאל את מעשי יהושוע עם ה"כיבוש" של שנת 67 באופן המחזק את האגדה הנפוצה במיתוסים השמאלניים של ישראל על דבר קיומו של ימין יהודי-ישראלי. מיתוס זה מחזק את הטענה הנשמעת תכופות על ידי מחנה השמאל שקושר בין שאיפתו של היהודי לארץ המובטחת לפשיזם.
כך או כך, קיימת התאמה ערכית גדולה בין רעיון שחרור ארץ ישראל לבין העיסוק בן מאות השנים של האנגלים בכיבוש; אין צורך לפרט את האירועים המפוזרים בנדיבות לאורך ההסטוריה, אשר מתארים את הקשרים ההדוקים שבין העם האנגלי לארץ ישראל החל, אולי, במסעי הצלב והמשך בשחרור הארץ מידי האימפריה התורכית, אשר נסתיים בהחזקה הטראגית של בריטניה את ארץ ישראל תחת שליטתה בתוקף המנדט שקיבלה בתום מלחה"ע השניה.
גורמים אלה ואחרים קיימים בכל היקף המכלול של הקשר הקיים באורטוריה "יהושוע" בין אמנות, דת, מוסר ופוליטיקה. כל אלה חיים וקיימים במלוא עוזם, כשהם צובעים את המצב התרבותי הכללי שבו אנו נתונים. במצב זה, רוב בני האדם בימינו אינם קושרים כהלכה את קצות צינורות ההשפעה של המקורות האמנותיים והרעיוניים הקיימים בתרבות ואינם מודעים לגמרי למי נתונה נאמנותם במכלול המאבקים הקיימים עד ימינו.
המאבק שהתחולל במחצית הראשונה של המאה ה20 בין לוחמי חירות יהודיים לבין המנדט הבריטי על ארץ ישראל היה ביטוי למלחמה הפנימית הניטשת עד ימינו בתרבות המערבית, ואשר מצאה לה מקום גם בתרבות האנגלית, בין גורמים הרואים את נושא הכיבוש כשלילי מבחינה מוסרית לבין גורמים התופסים את האדם התרבותי כבעל זכות טבעית לשלוט בעולם.
בתרבות זמננו מתבטא הדבר בניגוד הקיים בין מתנגדי האימפריאליזם המוצהרים, התופסים את המערב ככוורת המוצא של דיכוי העמים החלשים בעולם השלישי לבין בני העולם המערבי, החוששים – בצדק – מהיותו של העולם השלישי מפגר לא רק מבחינה טכנולוגית אלא גם מבחינה מוסרית. בימינו הנוכחיים מתבטא הדבר בשניות הבולטת כלפי האימפריה המוסלמית ההולכת ומתפשטת ברחבי העולם, כשבדיה האחת החרב השלופה ובשניה זו המקבצת נדבות רחמים מן העולם הנוצרי והיהודי גם יחד.
ואין זה מקרי כי בימים אלה עולה על מסכי הקולנוע בישראל הסרט "איום מבפנים", העוסק בפעולתם של מוסלמים בני העם האנגלי אשר משתפים פעולה עם פיגועים המבוצעים על ידי ארגוני טרור בציבור האנגלי על יסוד הרעיון שגאולת העולם נמצאת באחריות האיסלם. ואין הדבר מקרי שבסרט זה, שנוצר על ידי אנגלי באנגליה, מתוארת הדילמה שקיימת בעולמו של אדם צעיר ממוצא מוסלמי, אשר פוסח על הסעיפים לגבי מחוייבותו התרבותית ומתלבט לגבי הנאמנות הראויה שבה עליו לבחור תרבותית, מוסרית, דתית ופוליטית. במובן מסויים מהווה חוסר יכולתו של איש זה ביטוי לבעיות התרבותיות-פסיכולוגיות שקיימות בימינו ברשותם של רבים מבני העם היהודי אשר אינם יודעים בדיוק להיכן להפנות את נאמנותם.
אין ספק שנאמנות זו קיימת במקום כלשהו בין ערכי הדת, האמנות, הפילוסופיה-פוליטיקה וערכי המוסר. בים ערכים עצום זה, שאין ספק שקשה להתמצא בו, שומה על כל אדם בזמננו לבחור בין הגורמים שראויים לנאמנות אנושית.