מלה וידע

מלה וידע

המלה היא הצורה הגבוהה ביותר של מימד החומר. היא מייצגת תדירויות שנתפשות על ידי חוש השמיעה או צורות הנתפשות על ידי חוש הראייה, אך בראיה וגם בשמיעה ברור כי אין לה שום תרומה ישירה, חמרית, לשימור הגוף ושרידותו אלא היא מהווה את הכלי שבו שמור הידע. בדרך ההעברה של הידע משמת המלה הכלי המרכזי של נשיאת טווח התכנים שלו, החל מהרמה המושגית, המצביעה על תכניו התבוניים וכלה באפשרויות ההעברה שלו.

אפשרויות העברה אלה הן תקשורתיות בטבען, הן בין בני אדם והן בין האדם למציאות. משמעותה של תקשורת זו היא שהמלים יכולות להוות לגבי האדם את הדרך שבאמצעותה הוא מבין טוב יותר את הבנתו שלו את המציאות הן מבחינת העולם החיצון והן מבחינת המתחולל בנפשו שלו. כפי שמוסיקאי יכול להשתמש בתווים כדי לקבוע את הנעימות שבהן הוא חפץ להשתמש יכול האדם לעשות זאת באמצעות המלים. אלא שבאמנות יכולה המוסיקה לחבור למלה באופן שמתמזג עימה בשלמות, כפי שעושה הכלי המנגן מבחינה צלילית וכפי שעושה הנעימה הדרמטית-רגשית מבחינה הבעתית. בכל מקרה מהווה המלה את האמצעי המרכזי של הצבעה על מהויות במציאות ואמצעי ההבעה חוברים אליה לחיזוק הרגש וכיוונו.

הידע, בהגדרה, אינו מהות חמרית אלא מהות מופשטת המייצגת קשרים ו/או יחסים הנוגעים לעולם החומרי - והמלים הן מהויות חומריות (במובן זה שהן קיימות ברובד הצלילי של עולם החומר וכך הן מייצגות יחידות מידע, כלומר מהויות מופשטות. הקשר העתיק מלה / דקלום-מוסיקה מכוון אותנו לתפוש כי המוסיקה אינה אלא אחת הצורות שבהן מתבטא עקרון זה במציאות, זולת העובדה שבמוסיקה אין אנו מודעים / מבינים את הידע שאצור במידע הפיסי הנקלט על ידי חושינו. מאידך, אנו יודעים שהמוסיקה, כשלעצמה, איננה משדרת לשכלנו, כלומר למערכת המושגית שלנו ולכן גם איננה יכולה למסור ידע מילולי.

ומה שעושה מוסיקאי לטוב הוא מידת הידע שיש בידו בדיוק בנושא זה, אשר מאפשר לו להעמיס על עגלת המושגים את השפע הרגשי שצריך להגיע לחושיו של המאזין. באמצעות המלים נעשה מסע העברת הרגשות קל יותר. כשהעוש זאת הוא אמן טוב הופכת העברת הידע באמצעות האמנות המילולית למיומנות שבאמצעותה הצליח האדם לבנות את עיקר האמנות בתחום זה – את השירה – ולשנע באמצעות המלים את הידע כאמנות שלמה בעלת צורות רבות, צלילים מגווניםולשונות לאין מספר.

נתונים נוספים